"פעולה בכנסת, חשובה ככל שתהיה, היא נקודתית", היא הסבירה ח"כ לשעבר והמנהיגה הקומוניסטית הוותיקה תמר גוז'נסקי בריאיון ארוך שפורסם בסוף השבוע באתר "וויינט". לדברי גוז'נסקי "ודאי כשאת באופוזיציה. היא לא יכולה לשנות את המהלך הבסיסי של הדברים. עם כל הכבוד לחקיקה שקידמה ילדים, עם כל הכבוד לעניין של חינוך חינם לגיל הרך, עם כל הכבוד לניסיון שלי לעזור לילדים עם מוגבלויות – אם אתה מסתכל על שיעור הילדים העניים לפני 20 שנה והיום, אתה רואה שהמצב הורע. מצב הילדים היום לא יותר טוב. אז אולי הצלחתי לעצור את זה קצת, אבל לא הצלחתי למנוע את זה".
אי אפשר להגיד שהתקופה שלך בכנסת הייתה לא משמעותית…
חצי שנה לפני רצח רבין החליטה הממשלה להפקיע 35 דונם בירושלים המזרחית – הפקעה אחת מיני רבות. הגשנו הצעת אי–אמון בממשלה והבהרנו שאנחנו עומדים מאחוריה, כי זה או–או: או שהממשלה מתכוונת לעשות שלום, או שהיא מתכוונת להמשיך בהתנחלויות. הגשנו את אי–האמון, ונתניהו העביר החלטה שהם יתמכו באי–אמון שלנו כדי להפיל את רבין. זה דבר שאף פעם לא קרה לפני. כשאנחנו היינו מגישים הצעות אי–אמון בנושאי שטחים או מלחמה, הליכוד היה מצביע נגד, אבל הפעם נתניהו רצה לסכסך בינינו, וגם היה לנו רוב, והממשלה עמדה ליפול. רבין ופרס נכנסו ללחץ. בתום משא ומתן קדחתני הם הודיעו שהם משעים את ההפקעה, ואנחנו הסרנו את ההצעה. הסיטואציה הזאת הייתה משהו מירבי שהשגנו באותו רגע: הכרחנו ממשלה לסגת. אבל אם אני מסתכלת לאחור, זו הייתה אפיזודה. אתה לא יכול להגיד שההצבעה הזאת שינתה את המהלך של הפקעות והתנחלויות.
לא, אבל אם הייתם ממשיכים איתה, יכול להיות שהייתם משנים את ההיסטוריה.
אי אפשר לנחש מה היה קורה. אבל לגבי הפעילות שלי, תשאל אנשים אחרים. לי אין מה להגיד. יכול להיות שזו ההצלחה הכי גדולה של הימין. העובדה שהצליחו להוריד את הנושא השלום מסדר היום. במקום להתווכח איזה שלום ומה אנחנו רוצים לתת תמורת שלום, הדיבור הוא שאין עם מי לדבר. גם אם אמרו 'שתי מדינות לשני עמים', לקחו את הסיסמה הזאת והפכו אותה לקריקטורה של עצמה. אם אתה אומר שירושלים לא תחולק, שבקעת הירדן לא תוחזר וההתנחלויות לא יפונו, אז לא נשאר כלום, ובחיים לא נגיע להסדר.
לא בטוח שהרבה אנשים יסכימו שדווקא על זה צריך להילחם עכשיו. עושה רושם שיש דברים יותר בוערים.
גם היום אני משוכנעת שזאת ה–שאלה של מדינת ישראל. אם זה לא ייפתר – המלחמות, שעכשיו הן כל שנתיים בערך, יהיו כל שנה. גם מלחמה כל שנתיים זו בעצם מלחמה נון סטופ. אם כל שנתיים אתה מבזבז מיליארדים על מלחמה, אתה כל הזמן עסוק בזה וחי על הר הגעש הזה. הכסף הזה הרי בא על חשבון דברים אחרים. זה לא אומר שהנושאים האחרים לא חשובים, אבל גם נושא הגזענות והדיור והמצב בבתי החולים קשורים בשאלה איזו מין מדינה אנחנו: מדינה מילטריסטית שהחברה האזרחית בה אמורה לשרת את הצרכים של הצבא, או מדינה חברתית.
את לא מצפה מהרצוג או מכל מועמד אחר לשחוט את הפרה הקדושה הזאת, נכון?
הוא לא צריך לשחוט, אבל הוא יכול להתייחס. יש בבחירות האלה ואקום, וזה באשמת מפלגת העבודה, כי היא המפלגה הגדולה מול נתניהו. לא היה שום נאום שבו הרצוג אמר שאנחנו צריכים לחתור לשלום – אפילו משהו כללי. הם קורצים ימינה, והדיון הפוליטי הופך להיות לא רלוונטי. אלה דברים שמי שבאופוזיציה צריך להעמיד על סדר היום ולתקוף את הממשלה. לא על נאום בקונגרס האמריקאי, אלא על הדברים האמיתיים.
לריאיון המלא:
http://xnet.ynet.co.il/win/articles/0,14717,L-3108711,00.html
