בימים אלה ציינו ביוון שנה לסגירת רשות השידור היוונית בידי הממשלה הניאו-ליברלית. זהו התקדים היחיד עד כה של מדינה הסוגרת את השידור הציבורי שלה. אחד מפרשני העיתון הוותיק היוצא לאור באתונה "טו וימה", דמיטריס גלאניס, פרסם בשבוע שעבר מאמר המסכם את השנה שחלפה "מאותו יום שחור בו נסגרו חמש תחנות טלוויזיה, 27 תחנות רדיו, שתי תזמורות ואתר אינטרנט פעיל מאוד, ופוטרו 2,700 עובדים. 12 חודשים לאחר הרס השידור הציבורי – נותרו רק תחנת טלוויזיה אחת ותחנת רדיו בודדת, המשדרות שעות ספורות מדי יום. הסגירה גרמה להלם ביוון, ואף בחו"ל התלוננו מרות על החלטת הממשלה – כולל 'איחוד השידור הציבורי האירופי'. אך ההלם לא חלף עם הזמן. רשות השידור 'החדשה', שהוקמה במקום הרשות הקודמת ו-'המסואבת', היא אסון של ממש. איש לא יודע מהי העלות של סגירת הרשות ופתיחתה מחדש, אך האומדן הוא עשרות מיליוני יורו".
מגישת החדשות בטלוויזיה הממלכתית מניפה בשידור חי גיליון של העיתון "טא נאה" ובו ידיעה על סגירת רשות השידור של יוון (צילום מסך: הטלוויזיה היוונית)
עוד הדגיש גלאניס, כי "לא ברור האם שרי הממשלה שסגרו את רשות השידור שבעי רצון מצעד זה, כי הם מסרבים להתראיין. אך ברור לכל, כי הרשות החדשה פועלת בניגוד לחוק ואינה מסוגלת לספק מידע ובידור לאזרחים. ייתכן שהשרים סבורים שבידור הוא הקריאה היומית של לוח המשדרים המצומק, ופרצי הצחוק שהוא מעורר בקרב הצופים והמאזינים". לדעת הפרשן, "לפני 12 חודשים הבטיחה הממשלה שידור ציבורי חדש, ללא עכבות העבר. חלפה שנה, והשידור ה-'חדש' ירש את כל הפגמים של ה-'ישן', והוא לא יותר מצילו של הקודם. מאזן הסגירה והפתיחה הוא שלילי, מחדל ללא תקנה ופיאסקו של ממש. איש בממשלה לא לוקח אחריות על המהלך, ואיש מהשרים גם לא ישלם מחיר פוליטי עקב כך. היחיד הנושא במחיר הוא האזרח היווני, הרגיל לשלם ביוקר על מחדלי הפוליטיקאים בשלטון".