נכתב על ידי סימון קורקוס, עיתונאית הולנדית
בבקעת הירדן, בגדה המערבית, גדל דור של צעירים שנאלץ לעבוד. יותר ממחצית התושבים בגדה המערבית מחוסרי עבודה, מצב הגורם לכך שילדים הם המפרנסים העיקריים של משפחותיהם. בכל יום ביומו – הם יוצאים לדרך. אך מלבד העמותה להגנה על זכויות העובדים הישראלית "קו לעובד", נראה כי הדבר לא מעניין אף אחד. סימון קורקוס, יצאה לשטח ושוחח עם המפרנסים הצעירים.
השעה אחת וחצי בצהריים. במחסום הצבאי ב'מעלה אפריים', בגדה המערבית, חיילים מתחילים לזוז לאט. שלושה ילדים פלסטינים רצים במעלה הגבעה. ברקע, ים של חממות בוהקות בשמש המדבר הקופחת – מחזה מרהיב של בקעת הירדן בחלקה המזרחי של הגדה המערבית, המתמחה בגידול ירקות ופירות.
9,400 מתנחלים ישראלים החיים ב-38 התנחלויות באזור זה נמשכים למקום בשל סובסידיות והקלות במס שמעניקים השלטונות. כפרים פלסטינים עניים, הפזורים סביב להתנחלויות עם 47,000 תושביהם, מספקים כוח עבודה זול.
הדרך להתנחלויות היהודיות ארוכה ומסוכנת לפלסטינים וחלקה אף עובר דרך שטחי אש צבאיים. שבעה מחסומי ביקורת סוגרים את האזור ומבודדים אותו משאר הגדה המערבית, וחיילי צה"ל מסיירים באזור לגילוי חשודים ועובדים לא חוקיים.
הנערים הפלסטינים מציגים את תעודות הלידה שלהם, הוכחה לכך שהם צעירים מ-18 ולכן רשאים לעבור. מבוגרים פלסטינים מורשים לעבור רק אם הם חיים או עובדים באזור ונושאים אישור מיוחד וכרטיס מגנטי. נימר (14), האמיץ והסקרן ביותר מבין שלושת הילדים, מתקדם לעברנו. הוא עובד עם חבריו, בילאל וסהר – גם הם בני 14 – בחממות פצאל, התנחלות יהודית בגבול עם ירדן. הוא משער שכמאה קטינים עובדים שם בתקופה העמוסה. בשנה שעברה, קבלן המשנה הפלסטיני (נימר מסרב לתת את שמו) הגיע לכפר שלהם והציע לו עבודה. נימר החליף את ספרי הלימוד במטאטאים ומזמרות. כעת הוא מנקה את החממות ועוזר באריזה, נטיעה וגיזום חצילים.
נימר עובד שמונה שעות ביום, שישה ימים בשבוע ושכרו היומי הוא 50 ₪. הבוקר התחיל לעבוד בשעה חמש. בכל יום נאלץ הנער לעבור את המחסומים ברגל ולשאת את בדיקות השומרים בהתנחלויות. "לפעמים השומרים דוחפים או מרביצים לי", אומר נימר. כאשר אני שואל אותו מה הוא עושה כשהוא חוזר הביתה אחר הצהריים, הוא מסתכל במבט מבוהל. "משחק כדורגל ? קורא ספר ?" אני מנסה. נימר מניד בראשו לשלילה. הוא עייף מדי לדברים הללו. האם הוא חושב שחבל שאינו יכול להשלים את לימודיו? הוא מושך בכתפיו. "אבא שלי חולה ומובטל", הוא נאנח, ואז מוסיף בגאווה "אני מפרנס את ההורים שלי ואת חמשת אחיי ואחיותיי".
מחירי מציאה
סואהא כנען מסבירה כי העסקת ילדים נפוצה באזורים פלסטינים במשך שנים רבות, אך בקנה מידה קטן, לאחר שעות הלימודים ולרוב כחלק מעסק משפחתי. כנען היא מנהלת סניף המחקר של אוכלוסיית העובדים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ברשות הפלסטינית. מה שמטריד את כנען היא העלייה בתנאי העסקה מסוכנים ובשעות עבודה ארוכות. קטינים נאלצים לנוע בדרכים מסוכנות בדרכם לעבודה וחוצים מחסומי צבא ונקודות ביקורת.
בגלל הכיבוש והמאבק נכנס גורם נוסף לסיפור – ניצול. סלווא עלינאת היא חברת צוות בארגון הישראלי לזכויות עובדים, 'קו לעובד', ומייעצת גם בתחום תעסוקת ילדים. "בשביל הקטינים, ההתנחלויות היהודיות בגדה המערבית והמפעלים בישראל הם בדרך כלל המקומות היחידים בהם הם יכולים למצוא עבודה. ההעסקה מאורגנת על ידי קבלני משנה פלסטינים המגייסים קטינים במחירי מציאה במחנות פליטים ובכפרים. הסיבה לכך היא העוני המחריד ברשות הפלסטינית ובמיוחד בבקעת הירדן", אומרת עלינאת. הקמת גדר ההפרדה הופכת את העבודה בישראל לכמעט בלתי אפשרית בשביל 150,000 בוגרים פלסטינים. הגבלות מחמירות על אישורי תעסוקה ואישורי מעבר מסבכים או מונעים מציאת עבודה בהתנחלויות בישראל. לעומת זאת, העסקת קטינים היא זולה יותר ופשוטה מכיוון שהם יכולים לעבור את נקודות הביקורת בקלות.
עקרבים ונחשים
מספר ילדים חיים במחנות קרוב למקום עבודתם. קיבלנו מידע על הימצאות מחנה שכזה ב'אל ג'פטליק', צפונית ליריחו, ויחד עם עלינאת יצאנו לבחון את המקום.
מימין לכניסת הכפר אנו מוצאים שכונת עוני. קבוצה של בקתות עלובות הבנויות מלוחות פח גלי וסחבות ישנות. כבלי חשמל חשופים מזינים נורת חשמל וברז יחיד מחוץ לבקתה משמש לרחצה. שמיכות ומזרנים מטונפים משמשים כמיטות, ועשרה נערים בין הגילאים 13-18 יושבים על הרצפה ומעשנים סיגריות. הם עובדים בהתנחלות הסמוכה – 'ארגמן'.
בימים אלה, כחמישים פועלים חיים במחנה הזה. אך בתוך כמה שבועות, כאשר תחל עונת גדיד התמרים, המספר יוכפל. בקיץ, הטמפרטורה בבקתות עולה ל-40 מעלות. בחורף, הקרקע הופכת לבריכות בוץ. באזור מסתובבים עקרבים, פרעושים ונחשים. עקרבים עקצו כבר חמישה נערים. "הפציעות לא דווחו" אומרת עלינאת, "מחשש שהם יפוטרו מעבודתם". אך מה שמפחיד את הנערים מכל הוא סיורי החיילים הישראלים, שלפעמים תופסים ומכים עובדים לא חוקיים.
אחמד, בן 15, בעל פני מלאך, עובד באזור במשך ארבעה חודשים רצופים בעונת הגדיד. ביתר חודשי השנה הוא עובד בישראל בבניין. הוא מועסק בסידור זה כבר מעל לארבע שנים. "הנערים משלמים לקבלן המשנה בעבור לינה" אומר אחמד. הוא אינו יודע את הסכום המדויק, מכיוון שהם מקבלים שכר נטו ממנו מנוכה השכירות. בשל פחד מפיטורים הוא מפחד לשאול מה שכר הברוטו. בעבור 10 שעות ביום הוא מקבל 60 ₪. בנוסף לכסף שמעביר למשפחתו הוא צריך לדאוג לעצמו למזון. הוא מראה לנו כלוב עם ציפורים שהנערים לכדו. "לאכול", אחמד רומז.
אחת לחודש הנער רשאי לחזור הביתה ליומיים וקבלן המשנה משלם לו את שכרו. הוא מקבל הרבה כסף אך אינו מרגיש עשיר. אחמד: "אני מרגיש כמו תיבת דואר. אני מקבל מעטפה עם כסף, לפעמים אפילו 1000 ש"ח. אבל אני חייב לתת אותה מייד לאבי".
במקרה פגשנו קבלן משנה באחת מהערים העניות בגדה המערבית. אחד עשרה קטינים עובדים עבורו. קבלן המשנה, נקרא לו מוחמד, מקבל עמלה של 50 ש"ח ליום, המנוכה משכר עובדיו. מוחמד: "מגיל 12 אני עובד בהתנחלויות יהודיות. יום אחד הבוס שלי שאל אותי אם אוכל להשיג לו עובדים נוספים. זה קל להעסיק קטינים מכיוון שהם לא נזקקים לאישורים. יש לי רכב עם אישור מיוחד בעזרתו ניתן להסיע קטינים דרך המחסומים לעבודתם".
גם קבלן המשנה חושב שהשכר ותנאי העבודה של הקטינים הללו לא מתקבלים על הדעת. הוא היה מעוניין להעלות את שכרם, אך המעסיקים שלו מסרבים. "וזה סופו של העניין, מכיוון שאני גם חייב להתפרנס" הוא מסביר.
חבלות
אנו מבינים כמה מסוכנת העסקת ילדים יכולה להיות כאשר אנו מבקרים בעיירה הפלסטינית בית פוריק. "ראיתי את גופתו של חאמד מונחת לצד הדרך" מספר לנו יוסוף (18) בעיניים כבויות. ב-11 באפריל, 2008 יוסוף, חאמד – בן דודו הקטן, ושני קטינים אחרים קיבלו אישור עבודה דרך קבלן משנה (גבר ששמו חיטמת) בהתנחלות חמרה. יוסוף מעריך שהם היו יחד עם עשרים אחרים. הם ישנו במחנה באזור חמרה. המתנחלים אינם רוצים פלסטינים אצלם בהתנחלות בשעות הלילה.
בבוקר יום שלישי, נמאס לחאמד מעבודתו – הוא לקח את חפציו וחזר ברגל לביתו. זו הייתה הפעם האחרונה בה ראה יוסוף את בן דודו בחיים. בבוקר למחרת הוא גילה את גופתו של חאמד. "הם עינו אותו באופן חמור", לחש יוסוף. הוא מראה את התמונות שצילם במכשיר הטלפון הסלולארי שלו: שיניו הקדמיות של חאמד נשברו, עיניו נקרעו מחוריהן, אצבעו נחתכה, הוא נחבל והוכה בבטנו. יוסוף חושב שמתנחלים הם שרצחו את חאמד. למשטרת מעלה אפריים לא היה קצה חוט לגבי זהות האשמים.
עקיפת החוק
החוק הישראלי החל על ההתנחלויות והחוק הפלסטיני קובעים כאחד: עבודת ילדים תחת גיל 14 הינה אסורה לחלוטין. מגיל 14 מותרות עבודות קלות בלבד אשר אינן מסכנות את בריאות והתפתחות הילדים. המתנחלים, העובדים עם קבלני משנה פלסטינים, אינם חותמים על חוזי תעסוקה עם הקטינים וכך מתאפשר להם לעבור על החוק הישראלי: "הם משלמים פחות משכר המינימום ואינם מבטחים את הקטינים" אומרת עו"ד מיכל תג'ר מקו לעובד.
כאשר אני מתקשר לאורית, האחראית האדמיניסטרטיבית של היישוב פצאל, בכדי לאמת איתה את הסיפורים על עובדים קטינים, היא מבטלת אותם בטענת הגזמות. "החקלאים בהתנחלויות עובדים מזה שנים עם קבלני משנה פלסטינים שמביאים איתם את העובדים. אולי לפעמים ילדים מגיעים עם הוריהם". היא מוסיפה:"פלסטינים וישראלים חיים יחדיו בדו קיום כבר למעלה מ-40 שנה וכולם מרוצים מהמצב. תאמין לי, פלסטינים עם מעסיקים פלסטינים אינם מרוויחים אפילו מחצית ממה שהיו מרוויחים כאן".
"העובדה שבשטחי הרשות הפלסטינית המצב חמור יותר אינה מצדיקה את העוול", טוענת תג'ר.
אם החוק הישראלי, הפלסטיני והבין לאומי המגן על זכויות ילדים, מופר בפועל, אזי על הרשויות לפעול בנושא. אני שולח את הממצאים שלנו למשרד התעשייה והמסחר, וליתר דיוק למפקח על חוקי העבודה בהתנחלויות הגדה המערבית.
הנציגה שלהם טוענת כי במחלקה שלה אין נתונים בנושא ומפנה אותי למשטרה אשר מפנה אותי בחזרה למפקח על חוקי העבודה. תג'ר מאמינה שלמפקח על העבודה אין מספיק כוח אדם ותקציב ואין כמעט אף מפקח בתחומי הגדה המערבית.
מעגל קסמים
בעיית העובדים הקטינים מזינה את עצמה. מעסיקים ישראלים ופלסטינים עוברים על החוק ושומרים על השקט. קבלני המשנה אינם רוצים להפסיד את המסחר המכניס הזה. אין הפגנות מצד הורים וקטינים פלסטינים בשל פחד שיאבדו את עבודתם. מלבד חקירות בקנה מידה קטן מטעם 'קו לעובד', ארגונים ישראלים כמעט אינם נוקפים אצבע. לרשויות הפלסטיניות אין סמכויות בתחומי ההתנחלויות הישראליות. אפילו החקירה שלנו לצורך המאמר נכשלה. קיבלנו מספר איומים טלפונים אנונימיים.
עלינאת מתארת את הדילמה של עובדי הסיוע:"אם אני עוזרת לקטינים לקבל תנאים תעסוקתיים טובים יותר ושכר הולם, אני בעצם תומכת במערכת בלתי חוקית. אם אלחם בהעסקת קטינים, הילדים יפוטרו ויימצאו את דרכם לרחוב או יהיו קורבנות לניצול. מכיוון שהעבודה מונעת מהם לקבל חינוך בבית הספר אין להם ראייה מפוקחת לגבי עבודות טובות יותר".
כל עוד קטינים כמו נימר, חאמד ואחמד חייבים להמשיך לחפש דרכים לצאת ממצבם הנואש – העסקת הילדים תימשך.
מספר עולה של ילדים מועסקים ברשות הפלסטינית
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ברשות הפלסטינית עוקבת משנת 2004 אחר התפתחות העסקת ילדים בשטחים הפלסטינים. הנתונים אינם מתפרסמים בציבור אולם סואהא כנען, מנהלת מרכז למחקר אוכלוסיה תעסוקתית במשרד נתנה לנו את התוצאות הבאות:
• בשנת 2004 הועסקו כ- 43,000 ילדים בגילאים 5-17. בשנת 2007 המספר עלה לכ-47,000 ובמחצית הראשונה של 2008 הגיע המספר לכ- 53,500.
• כ- 4.6% מהצעירים הפלסטינים שגילם קטן מ-18 עובדים.
• הריכוז הגבוה ביותר של העסקת ילדים הוא בגדה המערבית, וליתר דיוק ביריחו ובבקעת הירדן
(13.5% אחוז).
• כ-1,900 ילדים מועסקים בהתנחלויות בישראל והדרישה לעובדים עולה.
• השכר היומי הממוצע הוא 41.90 ש"ח ושבוע העבודה הממוצע לקטינים הוא בן 30 שעות