שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג אנדרסן, מתח אתמול (רביעי) ביקרות חריפה על ממשלת ישראל בעקבות הריסת הבתים הפלסטינים בשטחי סי שבשטחים הכבושים. בכנס שנערך בכנסת ושהוקדש לנושא אמר אנדרסן כי בשנים 2013-2009 ניתנו רק 44 אישורי בנייה לפלסטינים מתוך כ-2,000 בקשות שהוגשו.

ח"כ יוסף ג'בארין (חד"ש – הרשימה המשותפת) ושגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג אנדרסן שדיון שנערך אתמול בכנסת (צילום: הרשימה המשותפת)

"האיחוד האירופי מסייע לפלסטינים כשישראל לא ממלאת את חובותיה", אמר אנדרסן בכנס, אותו יזמו חברי הכנסת איימן עודה ודב חנין (חד"ש – הרשימה המשותפת), מיכל רוזין (מרצ) וקסניה סבטלובה (העבודה). "ישראל הורסת בתים שנבנו ללא אישור – אבל המציאות היא שזה בלתי אפשרי לפלסטינים להשיג אישור. 70% משטחי סי נלקחו לצורך שימוש של ישראלים וההתנחלויות בלבד, כמעט כל 30% הנותרים הם שטחים פרטיים של פלסטינים, שגם בהם לא מתאפשר להם להשתמש. אנדרסן הוסיף כי השנה הרסה ישראל 91 מבנים שהוקמו על ידי האיחוד וקרא לישראל לכבד את הדין הבינלאומי. "המצב ישתפר דרמטית אם הממשל הישראלי יבנה מנגנון טוב יותר לאישור בנייה, בהתאם לחוק הבינלאומי והסכמי אוסלו. זאת לצד משא ומתן לשתי מדינות", הדגיש.

בפתח הכנס, אמר ח"כ דב חנין כי "הכנסת מאוד ממעטת לעסוק במה שקורה בשטחים הכבושים, אבל אי אפשר להתעלם מהפיל שנמצא במרכז החדר, ולא לקיים בנושא זה דיונים רציניים ומעמיקים. מטרת הכנס הזה היא לעסוק בדרמה הגדולה של שטחי סי, שהם מרבית שטחי הגדה המערבית. זו דרמה משום שבששת החודשים הראשונים של 2016, ישראל הרסה שם יותר בתים מאשר בכל העשור שלפני כן. מדובר על מצוקה אנושית, על קהילות שסובלות שוב ושוב מחורבן ומהרס, על פגיעה במיכלי מים ובלוחות סולאריים. כל המהלכים האלה לא קורים בטעות. אם מצרפים את כל הפרטים הדרמטיים שנפרשים בפנינו, מתגלה מדיניות מגובשת שמטרתה לשנות את הסטאטוס–קוו הפוליטי, לגרום לאוכלוסייה הפלסטינית לעזוב את השטחים בהם הם חיים, ולספח חלק משטחי סי לישראל – ובכך למנוע פתרון של שתי מדינות. לכן, זו לא רק שאלה של זכויות אדם, אלא שאלה פוליטית מן המדרגה הראשונה".

ח"כ עודה הוסיף: "למרות שבחודשים האחרונים יש יותר ויותר כנסים בבית הזה שקוראים לסיפוח בפועל של הגדה המערבית, אנחנו יודעים היטב שלישראל הכי נוח להמשיך להחזיק את השטחים במין מצב ביניים בשטח האפור. מצד אחד להשתלט על עוד ועוד שטחים ולהעביר אותם למתנחלים, לדחוק את האוכלוסייה הפלסטינית לתוך הערים ומחנות הפליטים, ומנגד לשלם מס שפתיים לקהילה הבינלאומית בדיבור ובנאומים חסרי כל כוונה אמתית על מחויבות לפתרון שתי המדינות". לדבריו "המדיניות של ממשלת ישראל ברורה: התעמרות ופגיעה באוכלוסייה האזרחית שמטרתה לגרש את הפלסטינים משטחיסי, שמהווים את רוב שטחי הגדה המערבית, ובעצם למנוע על ידי קביעת עובדות בשטח כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית. בחודש הרמדאן האחרון ההתעמרות הגיעה לשיא חדש, כאשר הופסק זרם המים לקהילות פלסטיניות רבות שהיו צריכות להתמודד עם הצום בשיא החום, כאשר אין להם אפילו מים זורמים".

לדברי ח"כ עודה ממשלת ישראל מנסה להביא את "האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים לידי ייאוש, ולגרום לעוד ועוד אנשים, במיוחד צעירים, לעזוב את השטחים וללכת לחפש את גורלם במקומות אחרים. אבל מה שישראל לא מבינה היא שזוהי מולדתנו, אנחנו הפלסטינים בני המקום ולא מתכננים ללכת לשום מקום. המאבק העממי האזרחי בכיבוש ימשך עד להקמת מדינה פלסטינית.אך חשוב במיוחד בפורם הזה לזכור שהקמת מדינה פלסטינית הוא אינטרס לא רק של הפלסטינים בשטחים הכבושים, אלא של כל אדם חפץ חיים ושלום החי כאן. זהו האינטרס המשותף של שני בני העמים, אינטרס שממשלת ישראל עושה ככל יכולה על מנת להחריב את עצם האפשרות שיום אחד נצליח להגשים אותו".

חגי אלעד, מנכ״ל בצלם, אמר: "רק במחצית הראשונה של 2016, ישראל הרסה יותר מאשר בכל 2015. למעשה, אלא אם תהיה הפסקה מיידית ומוחלטת של כל ההריסות – אם זה לא יקרה, אז שנה זו הולכת להיות שנת שיא בהריסות. זה החידוש היחיד של הממשלה הנוכחית, שלא המציאה שום דבר – אלא רק מגבירה את הקצב. הרגע של הריסת הבית לא ממצה את מדיניות הנישול, כי הוא לא ממצה את השנים שקדמו לו – פחד מהריסה שאולי תגיע מחר ואולי לא, היעדר חיבור למים ולתנאים בסיסיים אחרים. אני מבקש מכולנו לדמיין איך זה נראה לגדל משפחה בתנאים אלה. אנחנו מדברים על הריסות הבתים בשטחי סי, שמהווים 60% מהגדה המערבית. אבל לאמיתו של דבר, מה שישראל עושה בשטחי סי משפיע על כלל הגדה המערבית, משום שמי שמונע שם פיתוח ועסוק כל העת בנישול הפלסטינים – שולט למעשה בפלסטינים כולם".

חגית עופרן, מרכזת פרויקט מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו" הוסיפה ש"שטחי סי נקבעו במסגרת הסכם ביניים בשנת 1995, והיו אמורים להיות מוגדרים באופן זמני, עד להסדר קבע. מסתבר, שבימי ממשלת רבין הוכנה תכנית שכותרתה ׳שימור איזור סי׳. עיקריה: שכל עוד לא נעשה הסדר קבע, למנוע מהפלסטינים לקבוע עובדות שישפיעו על המצב בשטח. במסגרת התכנית הורחבו שטחי השיפוט של ההתנחלויות, נסללו כבישים עוקפים רבים, וגם תשתיות אחרות – דוגמת מאגרי מים – שחיזקו את השליטה הישראלית בשטחים אלה. היום פורסמו מכרזים ל-323 יחידות דיור בירושלים המזרחית, ואתמול בלילה נהרסו עשרות בתים בשכונות הפלסטיניות שבמזרח העיר, דוגמת עיסאוויה וקלנדיה. אלה שני צדדים של אותה המדיניות: מצד אחד, להגדיל את השליטה הישראלית, ומן הצד השני – לנשל ולהגביל את הנוכחות הפלסטינית". לפי נתוני "בצלם" שהוצגו בכנס, ישראל הרסה במחצית הראשונה של 2016 יותר בתי מגורים פלסטיניים מאשר בשנים שקדמו לה. מהנתונים עולה כי במחצית הראשונה של השנה הרסה ישראל 168 בתי מגורים פלסטינים בשטחי סי שנבנו בניגוד לחוק. לשם השוואה, לאורך השנה שעברה כולה נהרסו 125 בתי מגורים בלבד. מספר ההריסות בחצי הראשון של השנה גם עולה על מספר ההריסות השנתי בכל שנה בעשור האחרון, להוציא 2013 , בה נהרסו 175 בתים.

לדברי העיתונאית עמירה הס מ"הארץ": "כשהתחלתי, כבר לפני עשרים שנה, לראיין פלסטינים שבתיהם נהרסו, הם סיפרו לי שהם שאלו את החיילים: ׳לאן נלך?׳, וקיבלו את התשובה: ׳לשטחי איי׳. פיתחנו כולנו מנטליות קולקטיבית של סוהרים, משום ששטחי סי מורכבים ממובלעות סגורות, דמויות תאי כלא, נעדרות מרחב וחופש תנועה".

בכנס השתתפו גם תושבים פלסטינים החיים בשטחי סי, שכניסתם לשטח ישראל לשם השתתפות בכנס כמעט ונמנעה, בשל הסחבת בה נקט הצבא במתן האישורים. ריזק אבו נאצר, יו"ר ארגון החקלאים באזור סלפית מסר את עדותו לפיה: "אני מגיע מדיר איסתיא, מדרום לשכם. זהו אזור בו יש 17 מאגרי מים טבעיים, ומפורסם בזכות הגידולים החקלאיים והפרדסים שלו. בשנת 1982 הגדירה ישראל חלק גדול מהשטח באזור כ–׳שמורת טבע׳, עליו אסור לבנות. מיד לאחר מכן, הקימה ישראל – ממש באותו שטח – לא פחות משבע התנחלויות חדשות. אחת ההתנחלויות, קרני שומרון, הוקמה בתחילה בנימוקי ׳ביטחון׳, אולם במהרה התברר שהסיבות היו פוליטיות. ממספר מועט של תושבים, היישוב צמח לאלפי בתים, בהם חיים כיום עשרות אלפי מתנחלים".

ראש הכפר עקבה בגדה המערבית, סמי צאדק, הדגיש: ״אני נכה, ונפגעתי מכדורי חיילים בשנת 1971, כשהייתי בן 16. מאז החלטתי לפעול למען שלום, כדי להיטיב את החיים בארץ. אני לא רוצה שאף אחד, לא יהודי ולא פלסטיני, לא יימצא עצמו יושב בכיסא גלגלים כמוני. למרות שפנינו לשלום, 95% מהבתים בכפר מאוימים בהריסה. חלק גדול מהשירותים שהכפר הזה יכול היה לקבל, דוגמת חשמל ומים, נמנעים מאיתנו. קיבלנו תרומה מארגון יוניצ"ף, לשיפור תשתיות המים שלנו, אולם הצבא איים בהריסת התשתיות שנבנו. גם גן הילדים שלנו, מסגד הכפר, ומרפאת הכפר – מאוימים כולם בהריסה״. תושב הכפר עזבת טביב שליד קלקיליה ביאן טביב: "אני נולדתי לתוך הכיבוש. אני כמעט בן 50, וגילי כמעט כגילו של הכיבוש. נפצעתי מידי חיילים כשהייתי בן 10, ואחי – שהיה בן 9 – נהרג. אנחנו לא רוצים להוריש לבנים ולבנות שלנו את המציאות הזו. אנחנו מאמינים בפתרון אחר, בפתרון של שלום, ורוצים לפעול למענו. בעוד הכיבוש מעמיק, הרי שכוחות השלום בצד הישראלי – הולכים ומתמעטים. כשיזמנו הפגנה בלתי–אלימה בכפר, נגד כביש למתנחלים שנסלל על אדמותינו, הגיעו 50 פלסטינים ו-20 פעילי שלום ישראלים. הצבא הגיב בגז מדמיע ובירי כדורי מתכת מצופים גומי. גם המפגינים הפלסטינים וגם המפגינים הישראלים נפגעו ונעצרו".