במפגש שהתקיים לאחרונה של קבוצת קריאה בכתבי מרקס, אמר חבר צעיר שהתיאוריה של מרקס עמוקה וטובה, אך הפרק הראשון של "הקפיטל" מבולגן ורצוף שגיאות. השבתי לו שהפרק הראשון, המציג תורת ערך שלמה, אכן קשה להבנה. מקרה זה הזכיר לי שיחה עם חבר אחר, אדם מבריק, במהלכה הבעתי צער על כך שדרך החשיבה הדיאלקטית של מרקס זרה ולא טבעית לרוב האנשים, ולכן נוצרות אי-הבנות רבות. החבר ציין שבזמנו של מרקס הייתה הדיאלקטיקה שגורה בקרב קהל היעד שלו (מלומדים גרמנים), ולכן הטיעונים שלו היו ברורים. תהיתי, מדוע הכלכלן בהם-באוורק, מבקר אוסטרי של מרקס שכתב 20 שנה אחרי מותו, עשה אותן טעויות שפוגשים גם היום. החבר השיב, שדורו של בהם-באוורק כבר לא חשב דיאלקטית.

אם בסיס התיאוריה שלנו קשה לקריאה כי השיטה עליה הוא נסמך אינה מובנת לקהל קוראים עכשווי – יש לנו בעיה. בתמצית, דיאלקטיקה היא שיטה שבה דבר נחקר בעזרת הניגודים שבתוכו. ניגודים אלה אינם בהכרח קטבים הפוכים, אלא חלקים שמתחככים זה בזה ויוצרים לחצים ותנועות. כמובן שאין זו כל התורה: הרי אם ניתן היה להסביר את הדיאלקטיקה של מרקס במשפט אחד, לא הייתה לנו שום בעיה. הקושי שעולה בקריאה ראשונית של "הקפיטל" נובע מכך שביטויים מסוימים, הטעונים במשמעות דיאלקטית, נראים לפעמים כניסוח מקרי. כלומר, לא ברור איזה חלק ממשפט הוא ביטוי בעל משמעות עמוקה ואיזה חלק הוא התבטאות סתמית.

הצעות לשיטות נוספות

כדי להתגבר על הקושי שמזמנת החשיבה הדיאלקטית ולתקשר את הרעיונות שלנו בקלות לקהלים רחבים יותר, אולי כדאי שנאמץ שיטה אחרת? יש הוגים שהציעו אפשרויות כאלה. הכלכלנית הבריטית ג׳ואן רובינסון סברה כי מרקס הגיע לתובנות חשובות לגבי הכלכלה המודרנית, אך היא התנגדה ל"מתודה המסובכת" שלו והציעה לנסח מחדש את טענותיו בעזרת כלים כלכליים אורתודוקסיים יותר. בתהליך "תרגום" זה ויתרה רובינסון על כמה טענות של מרקס, אבל בסופו של דבר הגיעה אל הצגה של רעיונות שונים של מרקס תוך שימוש בשפה ובשיטת מחשבה הנפוצות הרבה יותר בימינו.

הכלכלן האיטלקי פיירו סראפה הציג תורת ערך שיש שאומרים שהיא תואמת (או שאפשר להתאימה) את הרעיונות של מרקס. סראפה גם השתמש בלוגיקה פשוטה יותר ממרקס ובכלים מתמטיים חזקים מאלה של מרקס. מאז התפתח שיח אקדמי בדבר ההתאמה בין מרקס לסראפה ורבים התרשמו מהבהירות שבה סראפה מציג רעיונות מורכבים. הכלכלן היפני מיצ׳יו מורישימה טען כי בעזרת מתמטיזציה חדשנית הצליח ליצור סינתזה בין התיאוריות הכלכליות של ריקרדו, מרקס, ו-וולראס. מורישימה כתב במפורש כי אחת ממטרותיו היא לגשר בין אסכולות כלכליות שונות, ואולי סינתזה חדשה לחלוטין תאפשר זאת בתנאים שווים יותר.

ההיבטים הייחודיים בדיאלקטיקה

ברעיונות אלה וברעיונות דומים נוספים יש עניין רב, והדיונים הנובעים מהם מרתקים. עם זאת, הצעות אלה מעלות שתי בעיות עיקריות. ראשית, הן לא בהכרח מקלות על תהליך הלמידה, אלא מחליפות את סוג הידע הדרוש לה; שנית, בטיעונים הדיאלקטיים של מרקס ישנם היבטים ייחודיים, שאובדים עם שינויים דרסטיים כאלה בשיטתו.

העמודים בפתח "הקפיטל" עמוסים בתוכן. הם מציגים את התנועה המרכזית שבפרק הראשון נוסף לטיעונים יסודיים על מדידת הערך של סחורות. אחרי עמודים ראשונים אלה, מרקס הגיע לנקודה בניתוח שלו שבה הראה, כי חליפין של סחורות מתבצע על בסיס השוואה של עבודה מופשטת, ולכן הוא מבקש לברר מה המידה שבעזרתה נמדדת עבודה מופשטת.

המושג שמציג כאן מרקס – ״זמן עבודה נחוץ חברתית״, מוגדר במשנתו כזמן הממוצע הנדרש לייצור של סחורה מסוימת בשלב מסוים של פיתוח הטכניקה והטכנולוגיה. קישור זה בין מושג הערך, שנמצא בבסיס הניתוח של מרקס, לבין סך כל הקשרים והמבנים החברתיים של החברה שמפיקה את הערך הוא, לפי דעתי, התרומה החשובה ביותר והמאירה ביותר של מרקס. הקישור הזה אינו מרפה אף לרגע ודורש מאיתנו להתבונן בחברה ובכלכלה כמבנה אחד שמייצר את כל הרגעים (מומנטים) שבתוכו ואת עצמו. זו דרך חשיבה שתורות ערך שאינן דיאלקטיות מאבדות.

לכן חיוני להישאר עם הדיאלקטיקה ולמצוא דרך לפתח חשיבה דיאלקטית. אולי כדאי שנקשיב ללנין, שאמר כי לא ניתן להבין את מרקס בלי לשקוד על ״מדע הלוגיקה״ של הגל? אולם, מבט חטוף ב״מדע הלוגיקה״ יראה לנו כי הטקסט ברור עוד פחות מזה של "הקפיטל".

חשובה אף יותר היא ההתייחסות של מרקס להבדלים בין הדיאלקטיקה שלו לזו של הגל. לפי מרקס, הגל עשה לדיאלקטיקה מיסטיפיקציה שהופכת אותה למסובכת יתר על המידה. לכן נראה שלהציב הבנה טובה של דיאלקטיקה כתנאי סף לקריאה ב"הקפיטל" – גם זו לא הדרך העדיפה. הפתרון שמרקסיסטים מצאו לבעיה הוא קבוצות קריאה, בהן תחומי העניין והידע השונים של חברות וחברים מאפשרים לפתח דיון והבנה עמוקה של המתודה, התיאוריה, והיישום. אני מציע לחברים: אל תראו בקושי הראשוני בקריאה מחסום נורא שצריך לעבור כדי להגיע לנקודת ההתחלה, אלא צעד ראשון בתהליך לפיתוח הידע וההבנה.