שנת הלימודים החדשה ברצועת עזה עתידה להתחיל ב-19 בספטמבר בצל ההרג וההרס הנרחב. לדברי ארגון גישה, "החינוך של דור שלם ברצועת עזה עומד בסכנה למרות שתלמידים ותלמידות עומדים להתחיל בימים הקרובים את שנת הלימודים. משרד החינוך הפלסטיני הודיע כי שנת הלימודים בעזה תיפתח ב-19 בספטמבר, באיחור של 13 ימים לעומת הגדה המערבית. גם השנה, ועל אף מה שמכונה 'הסכם הפסקת האש', שנת הלימודים בעזה תיפתח תחת תקיפות ישראליות ברחבי הרצועה, הגבלות על תנועת אנשים וסחורות, דחיקת תושבי עזה למחצית משטח הרצועה, מחסור בכיתות לימוד והמשך הניתוק מחשמל. מעל 2 מיליון תושבי עזה, בהם כ-700 אלף תלמידים ותלמידות, חיים במציאות של משבר מהקשים שידע האזור".

יצוין שמקורות רפואיים ברצועת עזה הודיעו אמש (רביעי) כי מניין ההרוגים מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023 עלה ל-73,470, ומספר הפצועים הגיע ל-174,540. במהלך 24 השעות האחרונות הגיעו לבתי החולים ברצועה שמונה הרוגים ו-31 פצועים. מאז הפסקת האש ב-11 באוקטובר אשתקד נהרגו 1,334 בני אדם ונפצעו 4,429.

בהתאם לנתונים שפרסם ארגון אל-מיזן, לפני המלחמה פעלו בעזה 803 בתי ספר, הפרוסים על 550 מבנים, כאשר חלק מבתי הספר פעלו בשתי משמרות ביום או יותר בשל המחסור בכיתות לימוד. ב-448 בתי ספר ממשלתיים למדו כ-305 אלף תלמידים; ב-288 בתי ספר של אונר"א למדו כ-300 אלף ילדים, ועוד 67 בתי ספר פרטיים שבהם למדו כ-21 תלמידים.

אך המלחמה והמשבר ההומניטרי ריסקו את מערך החינוך ברצועה. לפי נתוני משרד הבריאות ברצועה, נכון לסוף שנת 2025, נהרגו בעזה יותר מ-18,600 תלמידים ו-792 אנשי חינוך. הנזק למבנים ולתשתיות אזרחיות ברצועה עצום. דו"ח שפרסם אשכול ארגוני חינוך ברצועה בנובמבר 2025 מפרט את ממדי הנזק למבני בתי הספר ברצועה, בהתבסס על נתוני לוויין מיום 11 באוקטובר 2025, עם כניסת הפסקת האש לתוקף. בהתאם לדו"ח, 97.5% ממבני בתי הספר נפגעו בהיקפים שונים, ומבין כלל בתי הספר, 93.3% יידרשו לבנייה מחדש או לשיקום נרחב ומשמעותי כדי שניתן יהיה להשתמש בהם שוב.

בשנה שעברה, בעקבות כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף, מערכת החינוך הפורמלית – לצד ארגונים לא-ממשלתיים ויוזמות מקומיות – נאלצה לייצר יש מאין מרחבים אלטרנטיביים וחדשים כדי לתת מענה חינוכי לתלמידים. ברחבי עזה נפתחו נקודות לימוד רבות, לצד אנשים שהסבו עסקים חינוכיים לבתי ספר שיכלו לקלוט תלמידים. כך למשל, אדם שניהל גן טרום-חובה פרטי הפך אותו לנקודת לימוד שנותנת מענה לכ-400 תלמידים. גם אנשים פרטיים בעלי כישורי הוראה פתחו נקודות לימוד במקום הימצאם. לפי המידע שבידי גישה, כדי שמקום יוכר כבית ספר או כנקודת לימוד, מבקר בו מפקח מטעם משרד החינוך במטרה לוודא שהמקום מתאים ללימודים ושהצוות או האדם המפעיל כשיר להעביר את התכנים. לאחר מכן ניתן אישור ורישיון מטעם משרד החינוך להתחלת הפעילות.

ג', יועץ חינוכי שעובד בתחום ההוראה מאז שנת 2005, אמר לגישה כי במקומות רבים אוהלי לימוד הוצבו בחצרות של בתי ספר שבהם שוהים עקורים. חיי התלמידים וחיי העקירה שזורים זה בזה. מדבריו מצטיירת מציאות שבה משתלבות חוויות חייהם של הילדים, הנדרשים לתפקד כתלמידים על רקע מציאות של עקירה, דלות ומחסור: "התלמידים נמצאים בשיעור ומשאית המים מגיעה לבית הספר. האנשים השוהים במרכז העקורים קמים כדי למלא מים, ומתחילים העומס והוויכוחים סביב השאלה מי ימלא ראשון. כתוצאה מכך השיעור נפגע. אותו דבר קורה עם חלוקת הסיוע. כל פן של חיי היומיום של העקורים מתרחש באותו המקום שבו התלמידים מנסים ללמוד".

אך היוזמות הקיימות ומערך הלימודים המוצע אינם יכולים לתת מענה לכלל התלמידים. מערך הלימוד הציבורי אינו יכול להכיל את כלל התלמידים בגלל מגבלות של יכולת ומקום; לצד זאת, מערכי הלימוד הפרטיים מוגבלים גם הם במקום, וכן דורשים תשלום שיכול להגיע ל-400 שקל בחודש, עלות שמעטים יכולים לשאת.

בתוך כך, תלמידים רבים לא הצליחו לחזור למסגרות הלימודים בגלל המציאות הקשה שבה הם חיים: מגורים באזורי סכנה, ביניהם אזורים הקרובים לקו הצהוב, שמהם אין גישה לנקודות לימוד קרובות. היועץ החינוכי ג' אמר לגישה: "ישנם תלמידים שאיבדו את כל בני משפחתם ואין מי שיפרנס אותם. יש תלמידים שהחלו לעבוד בדוכנים, יש גם תלמידים שכל היום שלהם עוסק בצורכי החיים בתנאי העקירה: להביא מים, לקבל תלוש סיוע או לאסוף סיוע. במקרים מסוימים אין אדם אחר שיכול לעשות את הדברים האלה במקומם". הוא הוסיף: "עוצמת הלחץ של החיים במצב הזה אינה נורמלית, וקשה לאדם שאינו חי בתנאים האלה לדמיין אותם או להתמודד איתם".

גם שכר המורים הוא אתגר עצום לנוכח קריסת הכלכלה המקומית במהלך המלחמה. היועץ החינוכי ג' מסר לגישה שמורים מקבלים כ-1,000 שקל כל 70 ימים ולעיתים אפילו כל 90 ימים. לפני המלחמה ג' לקח הלוואה כדי לבנות את ביתו. הבית נהרס במלחמה והוא עדיין חייב להחזיר את ההלוואה ממשכורתו. מורים רבים חווים מציאות דומה. הם איבדו בני משפחה, חיים במחנות עקורים, חוו טראומות קשות ועוד. ג' תהה: "בנסיבות כמו אלה, איך אפשר לצפות מהמורה לעבוד באופן רגיל?".

בעזה של היום אוהלים הפכו לכיתות לימוד, חדרים שבהם שהו עקורים פונו כדי להקצותם למערך החינוך, בתי הספר עובדים במספר משמרות ביום כדי להגיע לכמה שיותר תלמידים, הכיתות צפופות, אין חשמל וציוד מתאים ורבים מהתלמידים מתמודדים עם טראומות קשות. החורף והקיץ מביאים איתם אתגרים רבים שמוסיפים קושי להתמודדות עם חיי היומיום והניסיון לחזור ללימודים. המציאות בעזה השתנתה בצורה קיצונית. 'הפסקת האש' לא החזירה את הזמן לאחור. החברה בעזה הייתה מהראשונות בעולם מבחינת שיעורי האוריינות, אך עתה היא נמצאת בחוסר ודאות מוחלט לגבי עתיד הדורות הצעירים. למרות זאת, נעשים מאמצים כבירים בניסיון להשתקם ולקדם את הדורות הבאים בתקווה למציאות הוגנת יותר", ציינו בגישה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/147406