על פי המסורת היהודית, בא' תשרי תתחיל השנה החדשה תשע"ז; וכעבור 10 ימים יצוין יום הכיפורים – יום של חשבון נפש. ואכן ישנו צורך דחוף בחשבון נפש בפרוס השנה החדשה. השנה הקרובה תהיה שנת הכרעות. לאחר 50 שנות כיבוש של השטחים הפלסטיניים, על העם בישראל להכריע האם בעוד שנה נחיה על חרבנו ויימשך הכיבוש הנפשע. תנאי בל יעבור לשינוי המצב הקיים הוא מיגורה של ממשלת הימין הניאו–ליברלית והמתנחלית. ממשלת נתניהו–ליברמן–בנט כבר הכריעה: היא מוכנה להמשיך בדיכוי של העם הפלסטיני עוד ועוד. זו האסטרטגיה שלהם. מול אסטרטגיה זו יש להציב אופציה אחרת: של שלום צודק בין העמים.
מחאה נגד הסגר שהוטל על הכפר ביתא שליד שכם, 23 באוגוסט 2016 (צילום: אקטיבסטילס)
יש במחנה השלום המתלבטים לגבי הדרך הנכונה לסיום הכיבוש. יש שהתייאשו מהמאבק הבלתי מתפשר ותולים את יהבם בחרם או בלחץ בינלאומי. הניסיון של המאבקים האנטי–קולוניאליים במאה השנים האחרונות מלמד שללא מאבק נחוש של העם המדוכא, יחד עם תמיכתם האיתנה בו מצד הכוחות הפוליטיים המתקדמים במעצמה הכובשת – לא ייתכן שינוי מן היסוד.
לגבינו, ההכרעה נפלה לפני עשרות שנים. לא ייתכן שלום צודק ובר קיימא ללא נסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצידה של ישראל ובירתה ירושלים המזרחית, פירוק ההתנחלויות ופתרון שאלת הפליטים בהתאם להחלטות האומות המאוחדות.
