מאת רועי ארד, מתי שמואלוף

ב-12 במאי 2009 נסענו באוטובוס 567 אל פרבריה הרגועים של כפר סבא, שם גרה נשיאת האוניברסיטה הפתוחה, כדי להזדהות עם עובדי האוניברסיטה אשר ביקשו להתאגד. כשהגענו, הודיע לנו מפקד משטרת כפר סבא בחביבות כי אסור שאירוע שירת המחאה יתקיים. הוא התבסס על סעיף מוזר בחוק שטוען שאסור להכריח אדם לעשות דבר שאינו חייב לעשותו. הפרתו של החוק גוררת שנה מאסר למשורר הפוליטי. אנחנו טענו שהחוק לא תקף כלל: איננו רוצים לכפות את דעתנו, אלא להזדהות עם העובדים, ושזו לא ממש הפגנה. ולמעשה על ידי אותו סעיף גם אפשר להאשים אותו בכך שהוא מנסה לכפות שנזוז, דבר שאיננו חייבים על פי חוק. לטענת אחד השוטרים "החוקים של תל אביב לא תקפים בכפר סבא", דבר שאנחנו נוטים להסכים איתו.

תוך כדי הויכוחים והמשא ומתן המתארך עם השוטרים, ערב השירה התחיל באופן ספונטני על ידי המשוררת צאלה כץ שפתחה בשירה "אני אוהבת את המשטרה" והמשוררים שהסתודדו משועממים מול ביתה של נשיאת האוניברסיטה המשיכו אחריה, כך שכבר אי אפשר היה לעצור את תנופת האירוע. לבסוף, המשוררים פונו על ידי המשטרה מהמקום לשדה סמוך 30 מטר מהמקום הראשוני, שגם הוא למעשה מול ביתה של הנשיאה. שם המשיך ערב השירה שבו 20 משוררים קראו משיריהם תחת שלט גדול 'למכירה' שהטיל עלינו צל נעים.

המשוררים על טפיהם עמדו על אדמת חמרה אדומה ומול בריקדת אדמה שהפכה לבמה מאולתרת. איום פיזי גדול לא הגיע מתוך דפי השירים, אלא דווקא חוויות חיים לא פשוטות של משוררות שגם הן הפכו לקורבן בחיפוש אחר ביטחון תעסוקתי. כפר סבא התעוררה לחיים. מרצה מהאוניברסיטה סיפרה על חוויות העסקה הפוגענית. משוררים רבים עובדים כמרצים ומורים, לאו דווקא באוניברסיטה הפתוחה, והם סיפרו על חייהם בצל החינוך הקמל, העומד למכירה. וגם מרצה באוניברסיטה הפתוחה סיפרה על המאבק. יעל פרידמן, משוררת בת 17, קראה שער שכתבה למורה לספורט שלה, שנאלצת לעבוד כמלצרית במקס ברנר כדי לסגור את החודש, וסיפרה שהיא שוקלת לתת למורה טיפ בסוף כל שיעור. עורך הדין קלינגר, בא כוחנו, המשיך להתמקח עם השוטרים, בה בעת שבאדמת העיר השכנה לקלקיליה נשמעו שיר אחר שיר ונחגגו השביתה ורצון ההתאגדות. כצפוי מאירוע סוער כזה, שנתקל במכשולים והיה לפרקים מפחיד, חלק ניכר מהשירים עסקו בכח של גופים רבי עוצמה המנסים למנוע את הזכויות החוקיות של האזרח הפשוט, תחת הסעיף החדש נגד שירה.

חבורת "גרילה תרבות" הוכיחה שוב, שלמרות האיומים בתביעות אישיות נגד המארגנים והשובתים, היא לא תשב בצד בזמן ששובתים מתאגדים, שמשוררים ומשוררות מדוכאים בשוק עבודה אכזר. נשמור את הזכות להצטרף לכל מאבק בכל מקום, כשהאיומים רק מראים עד כמה המאבק הוא עקרוני. לבסוף נפרדנו מהשוטרים בנימוס, ואלה הודו לנו בחצי לשון על בואנו, קהל הנאספים התפזר, אך רצון ההתנגדות, החוויה של עמידה מול משטר של דיכוי ובושה לא עברה, אלא נחקקה בגוף.

זוהי תקופה קשה בישראל, אך עולם השירה לא נותר אדיש, או מקטר מהצד על עצמו. ניתן היה לדמיין לרגע חברה בישראל/פלסטין שיש בה סולידריות, אחווה ורעות. תרבות שמקשיבה, ולא עוצרת אל מול עוול האלמנה, הגר, היתום והמרצה שמפוטר מדי סוף סמסטר.

השתתפו באירוע: מתי שמואלוף, רועי ארד, אביה בן דוד, יודית שחר, נוית בראל, צאלה כץ ז"ל, נעמה צאל, איתן קלינסקי, יעל פרידמן, רוני הירש, ללי ציפי מיכאלי, עמית מאוטנר, אסנת איטה סקובלינסקי, יונתן אנוש, שי אריה מזרחי, יובל בן עמי, חן שרעבי שוקר, ניר נאדר, מעין שטרנפלד, גליה אבן חן, אורנה ריבלין, אביטל קשת.

מלבד "גרילה תרבות", נותני החסות לאירוע הם כתבי העת מעין, הכיוון מזרח, דקה, דוכן הספרות העצמאית הנודד בסטרבות, עמותת מען, והירקון שבעים.

אירועי גרילה תרבות:

שירת המלצריות – בתמיכה במלצריות קופי טו גו במאבקן מול הנהלת שטראוס

שירת פולגת – בתמיכה בפועלות הטקסטיל של פולגת קריית גת אחרי סגירת המפעל

שירת המדע – בתמיכה בעובדי גן המדע במכון וייצמן, רחובות

שירה באקירוב – מול בית שר הבטחון אהוד ברק בזמן מלחמת עזה

שירת האוניברסיטה הסגורה.