שוודיה ללא אשליות

 

בבחירות לפרלמנט זכה השמאל במרבית המושבים, אולם הימין הקיצוני הפך הסיעה השלישית בגודלה ● דיון במגבלותיה של הסוציאלדמוקרטיה השוודית

2014-10-07_210341

(בתמונה: ראש הממשלה השוודי החדש, מהמפלגה הסוציאלדמוקרטית)

במבט מרחוק, נראה שניצחון המפלגה הסוציאלדמוקרטית השוודית (שמרה על כוחה וזכתה ב-31% מהקולות) בבחירות שהתקיימו בחודש שעבר מאשש את הטענה הרווחת, כי שוודיה מהווה דגם למופת עבור הסוציאלדמוקרטיה. רבים מצביעים על כך שלמרות שבעשורים האחרונים חוו מדינות הרווחה האירופיות נסיגה והבנייהמחדש, הרי שמדינת הרווחה השוודית עודנה איתנה: הבריאות הציבורית נאותה, השכר הריאלי יציב, שיעור החברוּת באיגודים המקצועיים גבוה, יש עדיין גני ילדים מסובסדים וחופשות לידה ארוכות.

המפלגה הס"ד השוודית שלטה בשוודיה משך כ-70 שנים מתוך מאה השנים האחרונות. המפלגות השמרניות למדו את הלקח האסטרטגי: כדי לנצח בבחירות, עליהן לרוץ על בסיס מצע סוציאלדמוקרטי. בשנת 2006 מפלגת המתונים (המפלגה המובילה במחנה המרכזימין, שאיבדה בבחירות האחרונות שליש מכוחה וזכתה ב-23.3% מהקולות) המציאה עצמה מחדש, לפחות מבחינה תדמיתית, וזכתה. הם טענו שהם "מפלגת העובדים החדשה" והצהירו על מחויבותם למודל השוודי ולחיזוקה של מדינת הרווחה.

בהתחלה, סברו הפרשנים הפוליטיים כי הבוחרים השוודים מאסו בהנהגת המפלגה הס"ד וביקשו לנער אותה מאדישותה. ואכן, בעקבות בחירות 2006 ירדה התמיכה בסקרים במפלגת המתונים והס"ד היו בעלייה. אולם ב-2010 זכתה שוב מפלגת המתונים. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה השוודית שהס"ד הפסידו שתי מערכות בחירות ברצף.

ההישג היסטורי של הסוציאלדמוקרטים השוודים במאה הקודמת הושג כאשר טענו את המונח "בעלות ציבורית" במשמעות חיובית ואיכותית. "לציבור מגיע לא פחות מאשר הטוב ביותר" – אמר המנהיג הסוציאלדמוקרטי ההיסטורי גוסטאב מולר. ואכן, בתקופת שלטונם הוקמו מוסדות ציבוריים ברמה גבוהה – בתי חולים, ספריות, בתי ספר.

בשלושים השנים האחרונות, הכלכלה השוודית חוותה שינויים רבים, מרביתם בתקופת שלטון הס"ד. שמונה שנות ממשלת הימין האיצו תהליך זה. הם הפחיתו את המיסים הגבוהים והפריטו את הרכבת, התקשורת, שירות הדואר, בתיספר, ועוד. והתוצאה: לראשונה, הישגי התלמידים השוודים במבחני פיז"ה הבינלאומיים היו מתחת לממוצע במדינות ה-OECD במתמטיקה, במדעים ובאוריינות. רבע מהתלמידים בחינוך העליסודי לומדים בבתיספר הנהנים ממימון ציבורי, אולם מנוהלים בידי חברות פרטיות.

כיצד ייתכן שתהליכים אלה התרחשו בחברה שהתגאתה ברמה הגבוהה של השירותים הציבוריים שהיא מציעה? לפי סקרי דעת קהל, 90% מהציבור בשוודיה סבור שאין מקום ליזמים קפיטליסטיים במגזר הציבורי ו-80% מוכנים לשלם מיסים גבוהים יותר בתמורה לשירותי רווחה איכותיים יותר. התמיכה במדינת הרווחה עודנה גבוהה, ואף נמצאת בעלייה.

בבחירות לפרלמנט בשוודיה, שהתקיימו בחודש ספטמבר, הסוציאלדמוקרטים ניהלו קמפיין חסר מעוף. הם סמכו על העובדה כי הציבור אינו מרוצה מהממשלה השמרנית ומוכן להחליף אותה. מצע הס"ד מתנגד להפחתה נוספת במיסים, אולם אינו מציע להגדיל את המיסוי לרמה שהייתה נהוגה בעבר. הם מתנגדים לכניסת יזמים פרטיים למגזר הציבורי, אולם אינם תומכים בהוצאת אלה שכבר מצויים שם, בטענה כי "נוכחותם הפכה לעובדה".

הפוליטיקה השוודית כיום נחלקת לשני גושים עיקריים: גוש הימין, בראשות מפלגת המתונים, וגוש השמאל, בו נמצאות בצד המפלגה הסוציאלדמוקרטית גם מפלגת הירוקים (6.9% מהקולות) ומפלגת השמאל (לשעבר – המפלגה הקומוניסטית. שזכתה ב-5.7% מהקולות). מפלגת הימין הקיצוני "הדמוקרטים השוודים" (יותר מהכפילה את כוחה, וזכתה ב-12.9% מהקולות) היא מפלגה מנודה, והשמרנים סירבו לכלול אותה בממשלתם הקודמת.

כיוון ששני הגושים העיקריים זוכים בשיעורי תמיכה דומים, בפוליטיקה השוודית התחוללה אמריקניזציה: המתונים קיוו להישאר בשלטון באמצעות חיקוי השיח הסוציאלדמוקרטי, ואילו הסוציאלדמוקרטים קיוו לתפוס את השלטון באמצעות חיקוי המתונים. התוצאה היא מרוץ לכיוון המרכז, תוך הקהיית הוויכוח הפוליטי. תוצאה פרדוקסאלית היא שאף לא אחת משתי המפלגות הגדולות לא הציעה את מה שבוחריה קיוו לשמוע.

אחת התוצאות של טשטוש ההבדלים בין שתי המפלגות הגדולות היא, שמפלגת "הדמוקרטים השוודים" התחזקה והפכה למפלגה השלישית בגודלה, וזאת על בסיס מצע של התנגדות להגירה. זה מפתיע, בהתחשב בכך שרק 4% מהציבור סבור שההגירה לשוודיה היא רבה מדי. יש לכך שני הסברים: ראשית, אם שאלות היסוד של הכלכלה המדינית אינן בוויכוח, אז שאלות של זהות ותרבות תופסות את מרכז הבמה; ושנית, הקונצנזוס שנוצר בין שתי המפלגות הגדולות פותח פתח למפלגה המבטאת אינחת מהממסד. עבור רבים, מפלגת "הדמוקרטים השוודים" היא היחידה שמנסה להסביר להם, מדוע הם חשים שמצבם כיום הוא גרוע יותר מאשר לפני עשור או שניים.

במאה העשרים, שוודיה ערכה את הניסוי המוצלח ביותר של "קפיטליזם בעל פני אנוש". מדינת הרווחה שם טרם נהרסה, אולם יסודותיה נשחקים. שוודיה אומנם לא הייתה סוציאליסטית, אבל לפחות ניתן היה לסבול את החורפים הארוכים והקרים בחיקה של אחת ממדינות הרווחה הטובות בעולם. כיום, הרוח נושבת קרה, מימין ומשמאל.

פיטר נילסון

מעובד לפי פרסום בכתבהעת Jacobin