מרצים בסגל הבכיר באוניברסיטת בן גוריון מתנגדים להפסקת הסדרי ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים הקיימים. כך עולה ממכתב שנשלח על ידי יותר ממאה מרצים אל הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון באוצר, דורית סלינגר, בשבוע שעבר. במכתב נאמר "אנו החתומים מטה, מבוטחים בביטוח סיעוד בחברת כלל במסגרת ביטוח קבוצתי של חברי הסגל האקדמי מזה כ-15 שנה. עד כה ביטוח זה הקנה לנו ולבני/בנות משפחתנו הקרובה זכויות כיסוי סיעוד למקרה הצורך בפרמיות סבירות אשר במשך כל השנים הללו שולמו לחברת כלל. לקראת סוף השנה שעברה התבשרנו, שבהוראת הממונה על הביטוח במשרד האוצר, הפוליסה הקבוצתית במתכונת הפרמיה הנוכחית תסתיים בסוף 2013. כל מי שירצה להמשיך אותה יאלץ לעבור לפוליסת פרט ולשלם פרמיה יקרה עד כמעט פי 5 מהקודמת עבור אותו כיסוי סיעודי. ההוראה החדשה, שאומנם עם כניסתך לתפקיד לפני כחצי שנה דחית את ביצועה עד סוף 2014, ועל כך אנחנו מברכים, משנה את כללי המשחק תוך כדי המשחק באופן שרירותי וחד צדדי לחלוטין. אין היא לוקחת בחשבון את המצב המיוחד של בני קבוצת הגילאים הקרובים לגיל פרישה ואלה העתידים להגיע לגיל פרישה בטווח של 5-10 השנים הקרובות, אלה שעבורם ממשוּת הצורך העתידי בסיעוד יותר גדולה וקרובה. במשך כל השנים הללו שילם כל מבוטח פרמיה של כעשרות אלפי שקלים לחברת הביטוח (בהתאם לקבוצת הגיל והיקף הסיעוד) על מנת להבטיח את הסיעוד הראוי בעת הצורך– וזאת מתוך הבנה שהביטוח הוא לכול החיים. עתה טוען משרד האוצר שחברת הביטוח לא תוכל לעמוד בתשלום דמי הסיעוד בגלל עליית תוחלת החיים. לאור זאת ניתנה ההוראה וכל הכספים הללו ששולמו על ידינו יורדים עכשיו לטמיון, כלומר נשארים בידי חברת הביטוח".

המרצים רואים בשינוי זה התנערות מוחלטת של חברת הביטוח ומשרד האוצר מן המבוטחים אשר האמינו במשך כל השנים הללו שהם מקבלים מחברת הביטוח סיעוד מובטח ברמה נאותה בהתאם לגובה הפרמיה ששולמה. "אין לנו מלים אחרות לכנות זאת מלבד עושק וגזל על–ידי חברת הביטוח, אשר כל עוד יכלה לעשות זאת גבתה מאתנו את הפרמיות היקרות, ועתה מקבלת אישור רשמי לברוח ממחויבותה החוזית בפוליסה, וכל זאת תחת פיקוח ובחסות ממשלתיים". אנשי הסגל הבכיר קראו לאוצר למצוא בהקדם פתרון נאות לבעיה זו מבלי לפגוע במבוטחים. "ניתן לדעתנו לאמץ כאן פתרון אשר יבטא את אחריות הממשלה כלפי אזרחי המדינה בצורה נאותה. אנו שואבים את הרעיון מהפתרון שניתן בזמנו לביטוח הפנסיוני כאשר זה נתקל בבעיות דומות: בתחום הפנסיוני נעשתה אז הפרדה בין הקרנות הוותיקות לבין החדשות, עם כללי חסכון פנסיוני שונים, שאפשרו את שמירת זכויותיהם של המבוטחים הוותיקים אשר חסכו במשך שנים רבות. ניתן לאמץ את העיקרון הזה באופן חלקי גם בביטוחי הסיעוד, ולעשות הפרדה בין הפוליסות למבוטחים הוותיקים—אלה שכבר מבוטחים על פי ההסדר הקבוצתי, אשר ישלמו את הפרמיה שהייתה קיימת בעבר (מעודכנת לפי מדד כמובן) עד אשר ילכו בהדרגה לעולמם והבעיה תיעלם מעצמה, לבין פוליסה חדשה למבוטחים חדשים שלפניהם עוד שנים רבות של תשלומי פרמיה מדורגים אשר בעזרתה יממנו חברות הביטוח את הסיעוד העתידי שלהם. בטווח הארוך זה יהיה פתרון זול יותר גם למדינה—מן הבחינה הכלכלית וגם מן הבחינה החברתית. אנו סבורים שיש בפתרון זה מן הצדק החברתי הבסיסי ומבקשים ממך לאמצו או למצוא כל פתרון סביר אחר. אנו קוראים לך לחדש את המחוייבות של המדינה להגנה על האזרחים מפני שרירות ליבם של תאגידי ענק כלכליים כגון חברות הביטוח".