לאחר המתנה מתוכננת וממושכת, שבר נפתלי בנט את שתיקתו הפוליטית וחשף מקור השראה חדש למדיניותו העתידית, אם וכאשר יקים ממשלה ביום שאחרי: אילון מאסק.  מאסק, שלכבודו הקים הנשיא טראמפ מיניסטריון מיוחד ל"יעילות" ממשלתית, כבר הספיק להשתלט על מנגנון התשלומים של משרד האוצר. זה מעניק לו שליטה על המשכורות של עובדי הממשל ועל קצבאות הביטוח הלאומי. בהוראת מאסק נסגרו סוכנויות סיוע וארגונים המקדמים שוויון וגיוון אתני ומגדרי, ופוטרו בלחיצה על מקלדת אלפי עובדות ועובדים אותם הגדיר "מיותרים". וזו רק ההתחלה.

בנט בהשראת מממשל טראמפ, נוהג כאילו המגזר הציבורי שלנו לא שבע קיצוצים ועלבונות מאז רפורמת נתניהו ב-2003. אז כיהן כשר אוצר בממשלת שרון ונשא את משל "האיש השמן והאיש הרזה". הנמשל היה ונותר – המגזר הציבורי מכביד על כתפיו הצרות של המגזר הפרטי, ולכן הוא יעד קבוע להשתלחות ניאו-ליברלית ולגלי קיצוצים.

אחת מפעולותיו הראשונות של בנט לאחר מינויו ב-2013 לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה בממשלת נתניהו השלישית, הייתה שינוי שם משרדו ל-"כלכלה ומסחר". מחיקת הערך "תעשייה" משם המשרד הבהירה לתעשיינים המודאגים את הכיוון של בנט, יזם  היי-טק בעברו. הם הפצירו בו להותיר את התעשייה בשם המשרד אך לא נענו. כדאי להזכיר, כי עשור קודם לכן מחק השר הממונה דאז, אהוד אולמרט, את המושג עבודה משם המשרד והחליפו ב-"תעסוקה", מושג שצלילו ערב יותר לאוזן הקפיטליסטית בזכות השורש המשותף לה ולעסקים, ומשום שאין לה משמעויות פרולטריות הנגזרות מ"עבודה ועובדים".

בדיעבד התברר שהחלפת השם לא הייתה סמלית: ממשרד העבודה ההיסטורי נותרה "זרוע עבודה" כיחידת סמך שטולטלה בין משרדי הרווחה והכלכלה. מעמדה הנשחק הבהיר מי הכוח המכריע בחקיקה ובהקצאת המשאבים הדרושים למדיניות עבודה ראויה ולאכיפת החוק בשוק העבודה.

בממשלת נתניהו הנוכחית הוקם משרד העבודה מחדש ונמסר לסיעת ש"ס. בראשו עומד כיום השר יואב בן צור שעסק בעברו בתחומי החינוך התורני והרווחה. לא מאהבת העבודה הוקם המשרד מחדש, אלא לסיפוק צרכי הקואליציה הרחבה. אך זו אולי הזדמנות מחודשת שנקרתה לבן צור לטפל ביסודיות בנושאים חשובים כגון הכשרה מקצועית, זכויות עובדים ובכללם מהגרי עבודה, ואכיפת חוקי העבודה ותקנות הבטיחות.

למי חשובה הכשרה מקצועית?

התשובה לשאלה ברורה: למשק, לעובדים ולעובדות, ולמשרד העבודה עצמו אם יעדו לשמור על חיוניותו לשוק העבודה ולכלכלה. משרד העבודה קובע את מדיניות ההכשרות המקצועיות ברמה הארצית, ואמור לפקח עליהן. ממנו מצופה לממן, ולו חלקית, את ההכשרות הניתנות גם בשיתוף המעסיקים, ולייצר תמריצים כלכליים לפיתוח התחום תוך הגנה על האינטרס הציבורי, קידום אוכלוסיות מוחלשות והבטחת שוויון בגישה למערך ההכשרות. אולם מניתוח ההשקעה הממשלתית בהכשרה המקצועית שערך מרכז אדוה, על סמך תקציבי המדינה לשנים 2023 – 2024, עולה כי ישראל נמצאת במקום הלפני אחרון בין מדינות OECD בשיעור ההשקעה הממשלתית במדיניות עבודה: מקום אחד בלבד לפני ארצות הברית – האחרונה ברשימה. הנפגעים המידיים מצמצום המשאבים בתחום ההכשרות הם דורשי עבודה, בעיקר בערי הדרום הקרובות לגבול עזה ובחברה הערבית, וכן עובדים בענפים החשופים לתאונות עבודה וזקוקים להכשרה במניעת תאונות.

תאונות עבודה קטלניות הן מגיפה

בתחילת ינואר השנה פרסם מינהל הבטיחות והבריאות במשרד העבודה דו"ח מסכם לשנת 2024 וטפח לעצמו על השכם. נתוני הדו"ח הצביעו על ירידה של 20% במספר ההרוגים בתאונות עבודה לעומת השנה הקודמת, "כולל ירידה דרמטית של 29% בענף הבנייה ו-50% בענף החקלאות". הנתונים המעודדים יוחסו ל"פעולות אכיפה והסברה נרחבות, בצד חקיקה מתקדמת והטמעת טכנולוגיות לניטור סיכונים".

המינהל "שכח" לציין כי שנת הדו"ח הייתה שנת מלחמה, שבה צומצמה משמעותית פעילות המשק. ענף הבניה הושבת ברובו בחודשי המלחמה הראשונים ופעל בהיקפים נמוכים בשארית השנה. ובכל זאת, למרות ההאטה, אירעו 589 תאונות שבהן נהרגו 69 עובדים, מהם 37 פועלי בנייה.

הנפגעים העיקריים הם ערבים אזרחי ישראל – כשליש מההרוגים. למרות שפלסטינים תושבי הגדה המערבית מנועים מלעבוד בארץ, 14 פועלים פלסטינים נהרגו בתאונות. ענף הבניה הוא המסוכן ביותר לעובדיו, ונפילה מגובה ממשיכה להיות הגורם הקטלני העיקרי בענף. אין נתונים על נפגעי תאונות פלסטינים המועסקים בהתנחלויות. אלה מופקרים לגורלם בטענה שאין למשרד העבודה סמכות אכיפה בשטחים הכבושים.

מתחילת שנת 2025 ועד סוף פברואר נפגעו בתאונות 131 עובדים, בהם 19 הרוגים. למעלה ממחצית הנפגעים הם פועלי בנייה, ורובם נפגעו מנפילה מגובה. אך משרד העבודה בשלו: עדיין אינו מחייב התקנה של רשתות מגן ואינו אוכף בשיטתיות ובנחישות הנדרשות את חוקי העבודה והבטיחות.

בהעדר הרתעה, אין לחברות בענפי הבנייה, התעשייה והחקלאות תמריץ ממשי לקיים את החוק ולהשקיע מכספן בהגנה על עובדיהן. מסקנה זו עולה מתיעוד תאונות העבודה בפרויקט מעקב ייעודי של קו לעובד. הארגון סיכם את המצב כך: "אקלים בטיחות הנמצא בשפל חסר תקדים במיוחד בענף הבניה". חייבים לייחס את השפל הזה גם לאקלים ההפקרה הרב שכבתי המתחזק ככל שמצב המלחמה מתמשך והממשלה ממשיכה במהלכי ההפיכה משטרית. ואני תוהה: הייתכן שמאסק שאב השראה ל"התייעלות" המגזר הציבורי בארה"ב  ממהלכי ממשלת נתניהו?

עוד בנושא:

כ-200 מהגרי עבודה נפגעו אשתקד בתאונות עבודה; מחציתם בענף הבניה