מאת אביב לביא. פורסם באתר nrg.
יום אחד, בשעת בין הערביים, ירד בחור צעיר מקיבוץ פלמחים לטיול היומי בחוף הים. לתדהמתו גילה שעל החול נולדה גדר. גבוהה, מכוערת ומרוחקת בקושי 30 מטר מקו המים. חוש הריח שלו אמר שמשהו כאן לא בסדר. כ-20 חודשים מאוחר יותר, כשפורסם השבוע דוח מבקר המדינה על התוכנית להקמת כפר הנופש בפלמחים, התברר שמדובר בפצצת סירחון של ממש.
בהוליווד עושים סרטים מחומרים כאלה. חבורת צעירים תמימים, עטויי ראסטות, יצאה למלחמה על הבית, כלומר על החוף. בתחילת הדרך הם נתקלו בביטול ובזלזול, היום כבר ברור שהאינטואיציות שלהם היו הדבר הבריא היחיד בתוך סבך של מערכות שלטוניות חולות.
מבקר המדינה, אם לתמצת, קבע שהתוכנית להקמת כפר נופש בחוף פלמחים קודמה על ידי מינהל מקרקעי ישראל, אף שספק אם יש צורך בפרויקט תיירותי באזור; שהקרקע נמכרה במחצית מהמחיר שהומלץ על ידי השמאי הממשלתי; שהמכרז הואץ במכוון כדי להקדים את כניסתו לתוקף של חוק שמירת הסביבה החופית ושמוסדות התכנון לא הגנו על החופים ועל האינטרס הציבורי. לינדנשטראוס מוסיף ביובש שהזוכים במכרז המפוקפק מתגוררים לא רחוק מראש המועצה האזורית.
לכאורה מדובר בסיפור אופטימי: חבורה של אזרחים קטנים, תרתי משמע, הצליחה להרים מאבק ולהשפיע על המציאות. אבל להשתלשלות האירועים הזו יש גם פן מדאיג: כי אלמלא הצעירים הללו, שום דבר לא היה עוצר את העסקה מלהתגלגל.
כל מערכות הבקרה נאלמו: הוועדה המחוזית, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, אפילו ארגוני הסביבה – איש לא שם לב שמשהו לא ראוי מתרחש, חוץ מהחבר'ה שרצו לטייל על החוף.
גם בבצת לא מאוחר לעצור מעבר לעננת הקומבינה, מדובר גם במאבק תרבותי: בתגובה לדוח, פרסמו היזמים הודעה שבה הם מבקשים מכולם "קצת פרופורציות", ומזכירים שבסך הכל היו כאן כוונות טובות – לאפשר לאנשים לשתות על שפת הבריכה וליהנות מהבריזה של הים. זה נשמע תמים וצנוע, עד שצופים בסרט ההדמיה שהפיקו היזמים: מה שלהם נראה כמו קדמה, בעיניים אחרות הוא מפלצת מלאכותית של בריכות ומסעדות השולטת על אחד החופים הפתוחים האחרונים שיש למדינת ישראל להציע.
אם זה היה מתחם נופש יחיד בארץ שופעת חופים פראיים, היה קשה לפסול את הרעיון; אבל במדינה שבה נותרו לכל אזרח סנטימטרים ספורים של חוף, אין סיבה להפוך את המעט שנשאר לפרויקטים מפלסטיק.
דוח פלמחים הוא מסמך חשוב, משום שמעבר למה שניתן ללמוד ממנו על העבר, אפשר להפיק ממנו תועלת עתידית: העסקה על הקמת כפר הנופש הפיכה, ומה שאנחנו יודעים עליה כעת מצדיק את ביטולה המיידי. פרויקט נופש דומה באופן מדאיג מתרקם בימים אלה בחוף בצת. גם שם השיקולים של המינהל מעוררים תמיהות, וגם שם לא מאוחר לעצור. דומה שמבקר המדינה הפנים את מה שרשויות שלטוניות אחרות עדיין מתקשות לעכל: חופי הים בישראל שייכים לציבור, וצריכים להישאר כאלה.
