רפורמה ניאו-ליברלית בחקלאות: חוק ההסדרים ייפגע בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל

הרפורמה בחקלאות המוצעת בחוק ההסדרים 2021 נועדה לתת מענה לעליית הגדולה במחירי הפירות והירקות, הגוררת בעקבותיה עליות מחירים נוספות במשק. הרפורמה תהפוך למעשה את ברירת המחדל החוקית בנוגע לייבוא פירות וירקות. כיום מונע החוק ייבוא, למעט באישור פרטני שנותן משרד החקלאות לייבוא פרי או ירק מסוים. הרפורמה המוצעת תאפשר יבוא חופשי של פירות וירקות, ובידי שר החקלאות תישאר הסמכות למנוע יבוא של פרי או ירק מסוים במקרים בהם עולה חשש לפגיעה בצומח של הארץ או לאיום ביולוגי על מינים מקומיים.

הפגנת חקלאים נגד הרפורמה (צילום: מטה מאבק)

 

חלק נוסף ברפורמה הוא שינוי אופי התמיכה של המדינה בחקלאים. בעולם נהוגות שתי צורות של תמיכה מדינתית בחקלאות: תמיכה ישירה באמצעות סיוע כספי, ותמיכה עקיפה באמצעות מכסים, מכסות ייצור ומחירים מפוקחים. בישראל, התמיכה של המדינה בחקלאים היא תמיכה עקיפה. הרפורמה נועדה לצמצם את המעורבות הרגולטורית של המדינה בחקלאות, ולהחליף את התמיכה הממשלתית העקיפה בתמיכה ישירה. הנימוק הקפיטליסטי לכך הוא שההתערבות העקיפה היא תכנון של השוק, שמחולל עיוותים וגורם לעליית מחירים לצרכן. הפתרון המוצע לכך בחוק ההסדרים הוא מתן מענקים ישירים רק לחקלאים שמגדלים פירות או ירקות הניתנים לייבוא (אך לא לשאר החקלאים). מענקים אלה יחולקו לחקלאים ללא התחשבות באיזה פרי או ירק הם מגדלים – על מנת לעודד אותם לבחור גידולים בהתאם לביקוש בשוק.

סעיפים נוספים בחוק מחייבים את שר החקלאות לעודד השקעות הון בחקלאות, ופוטרים השקעות אלה ממיסוי; יוקם מנגנון מכסים להגנה על גידולים מסוימים במתווה של האיחוד האירופי; יוקם מטה חקלאות ישראלית – רשות חדשה שתפקידה יהיה עידוד רכישת תוצרת חקלאית ועידוד התעסוקה בחקלאות (החוק אינו מציין אם מדובר בתעסוקה של אזרחים ישראלים או גם של עובדים זרים); ויוענק פטור מוחלט ממכס על ביצים לכל סוגיהן. בעקבות מחאת החקלאים נגד הרפורמה, הכניסה אליה הממשלה סעיף ביטחון: יוקם צוות שיעקוב אחרי השינויים בענף החקלאות בעקבות הרפורמה. אם בשנה הראשונה תחול ירידה של 10% ומעלה בהיקף הגידולים, הרפורמה כולה תוקפא.

מה יהיו השפעותיה של הרפורמה? יש לצפות כי הפתיחה לייבוא תוביל להורדת מחירים בטווח הקצר, אך גם לתלות מוחלטת של ישראל במצב בשוק העולמי ובתנודות מחירים במקומות אחרים. יחד עם זאת, המענקים שאינם מותנים בייצור של תוצרים מסוימים, במקביל לפתיחת השוק לייצוא, עלולים לעודד את החקלאים לעסוק רק ב"גידולי בוטיק" ייחודיים. בנוסף, עידוד השקעות ההון בחקלאות ינתק אותה כלכלית מערך השימוש שלה, ויהפוך אותה למוצר בורסה נוסף המתבסס על מיתוג ואמון המשקיעים יותר מאשר על סיפוק צרכים בסיסיים. גובה מענקי התמיכה שיחולקו לחקלאים ייקבע על בסיס כמויות התוצרת שלהם בעבר, ולכן יש יסוד להניח שחקלאים ערבים ייהנו מהמענקים פחות.

ההיגיון העומד מאחורי ההגנות לחקלאות המקומית הוא שחברה צריכה לייצר בעצמה את התוצרים הבסיסיים הנדרשים להזנת האוכלוסייה, על מנת להיערך למצב בו לא תוכל להסתמך על מסחר וייבוא. הרפורמה הנוכחית מוותרת לחלוטין על כלי זה, משום שהיא תעודד את החקלאים לגדל ליצ'י ואוכמניות במקום תירס ותפוחי אדמה, ובמקביל מחלקת לחקלאים סם הרגעה לפיו לא ייפגעו מהשינוי. החקלאים בישראל אינם עניים, ורבים מהם הם בני הקיבוצים והמושבים שקיבלו מהמדינה חלקות רבות, העסיקו פועלים זרים בעיבודן והרוויחו מכך היטב. אך אם אין בישראל עוד צורך בגידולים שמגינים על הבטחון התזונתי שלנו, האזרחים, נשאלת השאלה מדוע יש להוסיף ולהגן על החקלאים?

נועה לוי