בימים אלה מתנהלים במק"י ובחד"ש דיונים ערים בשאלת האופן בו נתמודד בבחירות הקרובות לכנסת. אחת האפשרויות העומדות על הפרק, היא רשימה הכוללת את חד"ש ואת כל המפלגות הערביות. תומכי האפשרות הזו מכנים אותה בשם המכובס "הרשימה המשותפת". לשיטתם, כל רשימה בה חברים נציגי חד"ש היא בהכרח רשימה יהודית–ערבית. האומנם?

לרשימה המורכבת מחד"ש, בל"ד והתנועה האסלאמית לא יהיה כל בסיס אידיאולוגי משותף. וכיצד יהיה? לשמאל אין בסיס אידיאולוגי משותף עם הימין, לפמיניסטיות אין דבר במשותף עם שמרנים, לאינטרנציונליסטים אין דבר במשותף עם בדלנים. בסיס המשיכה שלה למצביעים יהיה אחד ויחידי – זהות אתנית. אפילו אם ישובץ יהודי בתוך הרשימה הערבית, זה לא ישנה את מהותה. אפילו הצבתו של קומוניסט בראשה לא תיגאל אותה מאופייה החד–לאומי.

אף אם נציב את הגדול שבאינטרנציונליסטים בראש רשימה שרוב חבריה באים מבל"ד ומהתנועה האיסלאמית, והדבר שיחיד המאחד את מצביעיה הוא קבוצת השתייכותם הסוציולוגית – תהיה זו רשימה שהאינטרנציונליזם ממנה והלאה.

הוועידה ה-27 של מק"י העלתה על נס את השותפות היהודית–ערבית, ושבה והגדירה את האינטרנציונליזם כאלטרנטיבה ללאומנות ולגזענות של השלטון: "פעילי מק"י ושותפיהם בחד"ש ניהלו מערכה פוליטית מורכבת, הן בציבור הערבי והן בציבור היהודי. מול הקו הלאומני המצדיק את הסדר החברתי הקיים והתומך בהדרת האוכלוסייה הערבית מהמגרש הפוליטי, שהציגו מרבית המפלגות הציוניות, הציגה חד"ש מצע חברתי מתקדם, המתבסס על ערכים סוציאליסטיים, על מאבק בכיבוש, על הגנת המרחב הדמוקרטי, על חתירה לשוויון זכויות, ואשר מיישם את העיקרון של שותפות יהודית–ערבית".

יתר–על–כן, הוועידה לא הותירה את השותפות כעניין תיאורטי ואידיאולוגי בלבד, כי אם כפרקסיס פוליטי חיוני וכאבן יסוד לכל חזית רחבה נגד סכנת הפאשיזם: "האתגר שמפלגתנו הקומוניסטית מציבה בפני עצמה ובפני הציבור היהודי והערבי הוא – להדוף את סכנת הפשיזם עכשיו בדרך של בנייה של חזית עממית אנטי–פשיסטית יהודית–ערבית רחבה, בשותפות של כל הכוחות האנטי–פשיסטיים ועל בסיס קו פוליטי נכון".

יש המציגים את האפשרות של רשימה ערבית אחת כדרך לבלימת סכנת הפאשיזם. אך רשימה כזו רק תשרת את הכוחות המבקשים לבודד את האוכלוסייה הערבית ולהצר את המרחב הדמוקרטי. די אם ניזכר בליברמן עומד על דוכן הכנסת בדיון על העלאת אחוז החסימה ו-"ממליץ" למפלגות הנסמכות על קולות האוכלוסייה הערבית לרוץ ברשימה אחת משותפת. האם המקור לקבלת עצות באשר לבלימת סכנת הפאשיזם, הוא ממי שמגלם בדמותו את הסכנה הזו?

חלק מתומכי הרשימה הערבית אחת מסבירים שתפקידם של החברים היהודים ברשימה יהיה "לחבור לציבור המדוכא, גם אם עולם הערכים שלנו איננו זהה לחלוטין לשלהם". אמירות אלה מתאימות לחסידי האסכולה הפוסט–מודרניסטית, ולא המרקסיסטית; הן ביטוי לפוליטיקה של זהויות, ולא לפוליטיקה מעמדית. לא זו דרכן ההיסטורית של מק"י וחד"ש. השותפות היהודית–ערבית שלנו תמיד הייתה שותפות של מאבק, שותפות של אינטרס מעמדי, שותפות של מי שמבקשים לחיות בחברה טובה יותר עבור עצמם וילדיהם. מעולם לא הצענו לציבור את הגרסה הפוסט–מודרנית הדלה והעלובה של קבוצת פרופסורים להיסטוריה, המציעה "הזדהות" ריקה מתוכן עם קבוצות מדוכאות. תמיד פעלנו נגד ההפרדה הלאומית. אסור לקבל אותה גם כעת.

אני אינני מודאג מחוסר היכולת להסביר את הריצה ברשימה ערבית אחת לבוחרינו היהודים. אני מודאג מחוסר היכולת להסביר אותה לעצמנו, יהודים וערבים כאחד. שוו לנגד עיניכם את הקמפיין שהרשימה הזאת תנהל. את המסרים שלה. את הפוליטיקה שלה. כולם כניעה בלתי מסויגת להפרדה הלאומית. המסר האינטרנציונליסטי של המפלגה הקומוניסטית וחד"ש יושתק, ארגוננו ישקע בהדרגתיות, עד כדי סכנה שהמפלגה תגווע ותימוג.

זאת, שעה שבפנינו עומד פתרון פוליטי טוב יותר, המצוי בהישג יד: רשימה משותפת של חד"ש עם התנועה הערבית לשינוי (תע"ל) בראשות ד"ר אחמד טיבי, אשר אליה יוכלו להצטרף גם אישי שמאל יהודים וערבים שטרם צללו אל הקלחת הפוליטית. רשימה כזו תתבסס על דרך פוליטית משותפת, ולא על בסיס זהותי. רשימה כזאת תהיה יהודית–ערבית לא רק בהרכבה, אלא גם בפוליטיקה שהיא מנהלת.

סקרי עומק שנערכו באוכלוסייה הערבית הצביעו על כך שדווקא אפשרות של שתי רשימות שנסמכות על קולות האוכלוסייה הערבית, תוביל לתחרות בריאה ותעלה את אחוז ההצבעה, ובכך תסייע להקמת גוש חוסם ימין. האם במצב אליו נקלענו, באמת ראוי לדחות אפשרות זו משיקולים של מי–ישובץ–באיזה–מקום? האם ראוי לו לאדם הניצב על סיפון הטיטאניק להתמקח על מחיר השמפניה, במקום לחלץ עצמו ממצבו הביש? ריצה עצמאית של חד"ש עלולה להובילנו אל מתחת לאחוז החסימה. רשימה ערבית אחת עם בל"ד והתנועה האיסלאמית, תוביל אותנו לאובדן דרך אידיאולוגי ולהיעלמות מהזירה הפוליטית. רשימה משותפת עם טיבי ותנועתו תבטיח את מקומנו בכנסת, תוך שמירה על עקרונותינו ודרכנו. זו השאלה שעומדת על הפרק.

אין להכחיש את עומק המחלוקת. בפנינו ניצבות שתי אופציות. אם נצביע בעד המשך השותפות היהודית–ערבית – נציל את ביתנו הפוליטי. אם נצביע בעד רשימה ערבית אחת – הנר שהדליקו תופיק טובי, מאיר וילנר ותאופיק זיאד יכבה, וחשיכה לאומנית תשרור על פני הארץ.

אור שי

הרשימה פורסמה בגיליון השבוע של "זו הדרך"

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2015break/01/G1_2015.pdf