ביום רביעי שעבר שיגר דוברו של שר השיכון, אורי אריאל, הודעה ארוכה אל תיבות הדואר האלקטרוני של הכתבים הפוליטיים, שכותרתה המזמינה הייתה "צפו: השר אריאל לח"כים הערבים: 'אפשר לוותר עליכם'." להודעה צורף הקישור המתעד את העימות המכוער כמה שעות לפני כן במליאת הכנסת, בין השר מהבית היהודי לקבוצת חברי כנסת מחד"ש והסיעות הערביות.
ח"כ מוחמד ברכה, יו"ר חד"ש (צילום: אל אתיחאד)
ההצצה הזאת אל מאחורי הקלעים של ההתנהלות התקשורתית של שר השיכון מלמדת עד כמה הפוליטיקאים בימין עושים שימוש פוליטי בתגרות עם הח"כים הערבים. אריאל אינו חריג: הציבור הימני אוהב את נבחריו במפגני עוצמה לאומנים כאלה. בסרטון, שכבר הועלה ליוטיוב, נראה השר נוזף בח"כים הערבים על "שאינם מבינים את משמעות הכותל המערבי ליהודים". יום קודם לכן כתב שר החוץ אביגדור ליברמן בדף הפייסבוק שלו כי כעת, לאחר שבית המשפט במצרים החליט להוציא את חמאס מחוץ לחוק, הגיע הזמן לפעול להוצאתם של נציגיו מהכנסת. בעקבות ההערה של ליברמן הגיעו הח"כים הערבים לדיונים טעונים, ובשלב מסוים הצביע יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, על אריאל ואמר לו שאם יש חמאסניק בכנסת, הרי זה הוא בעצמו.
כבוד השר השיב לו: "בוא אגיד לך, במקום מתוקן היו מעיפים אותך לכל הרוחות, אבל פה מתייחסים בסלחנות כי יהודים הם ותרנים וסלחנים. איש כמוך שיגיד לי, לשר בישראל, שאני חמאסניק, יעיפו אותו לכל הרוחות ומיד. אתה לא תדבר לשר בישראל בצורה שאתה מדבר. אתה תשתוק ותצא החוצה. תלך לכל מקום שאתה רוצה. אתה מיותר פה, אנחנו מסתדרים בלעדיך". ח"כ מוחמד ברכה שנקלע בשבוע שעבר לקטטה המילולית עם אריאל, מעיד על עצמו כי יש לו קווים אדומים. בשיחה עם האתר "אל-מוניטור" הוא אומר כי מרגע שהבין שהתקריות האלה משרתות את הח"כים בימין, הוא משתדל להימנע מלהשתתף בהן. "הם מתפרנסים מזה, ואני נוטה בשנים האחרונות לא להיגרר. זה הרי כרטיס הכניסה שלהם ללבו של הגזען הישראלי הממוצע. ליברמן עושה את זה שנים, הוא מקלל ערבים במיומנות בלתי רגילה ועושה מזה קמפיינים".
אז למה שיחקת הפעם לידיים של אריאל?
ברכה: בכל זאת אני לא בובה, וכאשר שר בממשלה עומד ואומר את מה שאומר, אני צריך לענות לו, כי גם אני מייצג אנשים. כשאריאל אמר שהוא תומך במה שליברמן כתב בפייסבוק, אמרתי לו שאין אנשי חמאס בכנסת חוץ מאורי אריאל, שהוא חמאסניק ימני קיצוני, אז הוא נעלב שמדברים אליו כשר בצורה כזאת. אני יודע שיש מקרים שח"כים מהצד הערבי וח"כים מימין מתאמים חלק מההצגות האלה. לא אגיד יותר מזה.
גם לך הציעו?
ברכה: הציעו לי הצעות מגונות כאלה. ח"כ שבא אלי ואומר: "בוא תיכנס למליאה, אני הולך להגיד דברים חשובים שאולי תרצה להגיב עליהם". עניתי לו שילך לעזאזל. אני לא באתי על תקן של ארטיסט לכנסת. גם רובי ריבלין הוא ימני מאוד, אבל הוא מחזיק בערכים אזרחיים. אלה, הם מוכנים לרמוס כל דבר עד כדי התרת דם, ליזום דיונים על אל-אקצא שיובילו להתלקחות ודם, רק כי זה משרת אותם.
אתה כבר 15 שנה בכנסת. התופעה גברה?
ברכה: היא שם מאז ימי רבין, פשוט זה כבר מצטבר, ופוליטיקאים בימין למדו לעשות בזה שימוש. תסתכלי על מסלול החיים הפוליטיים של ליברמן. כל פעם שהייתה לו ירידה בתמיכה, הוא אמר משהו קיצוני על הערבים. אני זוכר כשחוק פינוי-פיצוי בכנסת עמד על הקול שלי, לימור לבנת אמרה שההחלטה לגאלית אבל לא לגיטימית. זה כבר מבטא את הכל. יש חוגים בימין שחושבים שעצם ההשתתפות שלנו במשחק הפוליטי היא דבר לא לגיטימי.
ליברמן הוא שפגע בלגיטימיות שלכם כחברי כנסת?
ברכה: זה התחיל לפניו. יצחק רבין היה ראש הממשלה הראשון והאחרון שהקים ממשלה שנשענה על קולות הערבים. הימין הפך אותה ללא לגיטימית בגלל זה. הקמפיין של נתניהו ב-1996 היה: "ביבי טוב ליהודים". עכשיו הימין יודע שממשלה עם ערבים היא לא לגיטימית, והוא גם יודע היטב שהציבור הערבי לא יהיה לצד ממשלתו אף פעם, ולכן הוא מוציא אותם ממעגל הייצוג. זה חישוב פוליטי. התוצאה היא שמ- 1996 ועד היום ישראל הולכת לכיוון אפרטהייד מוצהר.