הוגה הדעות המרקסיסטי הבריטי הנודע דייוויד הארווי ביקר לאחרונה בצ'ילה. במהלך ביקורו לימד הארווי קורס בסוגיית השינויים הגיאוגרפיים המתחוללים עקב המעבר המהיר של הון בין מדינה למדינה במסגרת הגלובליזציה הקפיטליסטית, ולגבי השלכות הקפיטליזם בן זמננו על תכנון העיר ותפקודיה. להלן חלק מהריאיון הארוך עמו שפורסם בכתב העת "קרקאח".
שוטרים נגד מפגינים נזעמים בפרגוסון שבארה"ב (צילום: מורנינג סטאר)
איך ניתן לקדם את המאבק ל-"עיר אלטרנטיבית", עיר שלא תשרת אך ורק את האינטרסים של הקפיטליזם?
הדרך היחידה שאני מכיר היא בנייתן של תנועות חברתיות המוניות ועוצמתיות שבכוחן להציב אלטרנטיבה בחיים העירוניים. לא פעם דיברתי למען "הזכות לעיר".
יש להעמיד ראיה חדשה של המרחב העירוני, שתקיף תנועות חברתיות הנאבקות למען הזכות לדיור ונגד הדחיקה של העובדים והעניים מהמרחב העירוני, ארגונים של דרי רחוב, וכן התארגנויות שכונתיות וסביבתיות. כל אלה מציגים לא פעם סדר יום אלטרנטיבי ואף חופף, אך אינם מאוחדים בפועל.
הצגת סדר יום אלטרנטיבי לעיר בת זמננו הופכת משימה חיונית. שהרי אחד ממאפייני העיר המודרנית זו "מיליטריזציה" של החיים העירוניים, באמצעות הפיכת כוחות הפיקוח העירוניים לכוחות משטרה, וכן בדמות שימוש גובר בחברות אבטחה פרטיות ברחובות הערים. כוחות אלה היו לכלי שבידי בעלי ההון כדי "לאלף" את תושבי הערים. אינני מתנגד, כמובן, לכוחות שיטור שייעודם המקורי להגן על התושבים. אבל כעת משמשים כוחות השיטור כלי בידי ההון כדי למשמע את התושבים וכדי לדכא את מחאותיהם.
התשובה לשאלת האפשרות לשנות את העשייה העירונית, טמונה במי אוחז בשלטון. הכול תלוי ביחסי הכוחות הפוליטיים והחברתיים בתחומי העיר, וגם ברמה הלאומית. עירייה מתקדמת, או מדינה תחת הנהגתם של כוחות מתקדמים, מסוגלות לשים קץ לאלימות המשטרתית המאורגנת ואף לקדם אלטרנטיביות במרחב העירוני.
האם לא הממשלות הן שמקדמות את המדיניות הקפיטליסטית, גם במישור העירוני?
עובדתית, ניהול ענייני המדינה הוא בידי המייצגים את האינטרסים של בעלי ההון. מרקס כתב זאת מזמן, כאשר כינה את הממשלה: "מועצת המנהלים של הבורגנות". אבל נדמה כי עכשיו העניין הפך גלוי לכל. כל זמן שניתן לנווט את הבחירות באמצעות כוח הכסף, כך יותר ויותר פוליטיקאים מחויבים להון ולמעמד הקפיטליסטי.
הדבר בא לידי ביטוי בהופעתן של מפלגות חדשות, בסעיפים העוסקים בכלכלה ובחברה במצעי המפלגות הגדולות, וכמובן – בעשייה של פוליטיקאים ממפלגות אלה, משעה שהן מגיעות לשלטון.
הסופר האמריקאי מרק טוויין אמר פעם כי "הקונגרס בארה"ב הוא הדבר הטוב ביותר שכסף יכול לקנות". אולם לא רק פוליטיקאים ניתן לרכוש בכסף, אלא גם את אמצעי התקשורת ההמוניים. העיר הפכה אף היא לחלק משליטה זו, וקיימת מערכה מעמדית במרחב העירוני. משום כך אמרתי קודם, כי רק תנועה חברתית המונית, עקבית, דמוקרטית ולוחמנית מסוגלת לחולל שינויים, הן ברמה הלאומית והן ברמה העירונית.
בעשור האחרון התחוללו אין ספור מחאות חברתיות–עירוניות המוניות. אבל נדמה שלאחר שהן מתחילות בקול תרועה ויוצרות פיצוץ חברתי אדיר, אין לתנועות אלה המשכיות. במידה שהמחאה תהפוך המונית ומתמשכת – האלטרנטיבות יצמחו מתוכה. במובן זה, הקפיטליזם יושב על חבית חומר נפץ.
עם זאת, חשוב לזכור שחוסר שביעות הרצון מהמשטר הקפיטליסטי מוביל לפעמים אל זרועות הימין הקיצוני. כך קורה בצרפת, ביוון, בהונגריה ובמדינות אירופיות נוספות. תפקידו של השמאל העקבי הוא לנהל את המערכה ברחובות ועל לבבות האזרחים – גם של אלה הנוטים ימינה. יש לחשוף את שקרי הימין ולקדם את הקרב על התודעה.
