ריאיון: בלי לחץ ציבורי המלצות ועדת אלאלוף יישארו על הנייר

בשבוע שעבר פורסמו המלצות הוועדה הממשלתית למלחמה בעוני, בראשות אלי אלאלוף. פרסום המלצות הוועדה לווה בדיון ציבורי ער בדבר הדרכים המתאימות לצמצום העוני בישראל. מערכת "זו הדרך" שוחחה בנושא עם הרב עידית לב, רכזת תחום צדק חברתי בארגון "שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם", שליוותה את עבודת הוועדה כמשקיפה, ונכחה בכל ישיבות הוועדה שהיו פתוחות לציבור.

 2014-06-30_195327

האם ההמלצות שפורסמו מספקות אותך?

אני חושבת שזה ממש המינימום שבמינימום. היעד שהוועדה העמידה בפניה הוא להגיע לממוצע העוני המקובל בארצות OECD בתוך כעשור. אולם פירוש הדבר, שגם אם ייושמו המלצותיה במלואן – ייקח זמן לא מועט לפני שיושג שיפור באיכות חייהם של האנשים החיים בעוני. בנוסף, הוועדה לא קבעה בתור מטרה את מיגור עוני. היא לא קבעה, למשל, שאסור שימשיך להתקיים מצב בו אנשים חיים ברחוב בגלל שידם אינה משגת לשלם עבור קורת גג.

אם ייושמו המלצות הוועדה – אז המצב החברתי יהפוך טוב יותר מכפי שהוא כיום. לכן, בוא נתחיל בהנחה שהממשלה תבצע את ההמלצות

מהן ההמלצות החשובות ביותר בעיניך?

ההמלצה להגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי היא המלצה חשובה מאוד. אני חושבת שהוועדה הבינה את הקושי העמוק של החיים בעוני, המתבטא בהיעדר יציבות ולפעמים גם בהיעדר בית. חשובה גם ההמלצה בדבר הגדלת הקצבות להבטחת הכנסה, אשר נכללה בדו"ח חרף הסתייגות מצד יו"ר הוועדה ומצד משרד האוצר ובנק ישראל.

בתחום התעסוקה יש פספוס, וחסרה שם ההמלצה החשובה בדבר העלאת שכר המינימום. הוועדה אומנם החליטה על הרחבת מענק העבודה (המכונה "מס הכנסה שלילי"), אולם אין זה תחליף הולם להעלאת שכר המינימום.

העובדה שהוועדה הקימה שתי תתועדות, שעסקו בנושא חינוך ובנושא בריאות, הייתה חיובית. תתהוועדה שעסקה בבריאות המליצה, למשל, על הרחבת בריאות השיניים הציבורית ועל הרחבת הפטורים מתשלום בגין רכישת תרופות. זו המלצה חשובה, שכן ידוע שאנשים החיים בעוני קונים פחות תרופות מהדרוש להם. תתהוועדה שעסקה בבריאות המליצה, בין היתר, להעביר את האחריות על המעונות לגיל הרך ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. זהו צעד בעל משמעות פדגוגית, שיסייע בהכשרת המטפלות.

מה היה הרכב הוועדה?

ישבו שם אקדמאים בעלי תחום מומחיות רלוונטי, עובדי ציבור ממשרדי הממשלה ומהרשויות המקומיות, בעיקר כאלה העוסקים ברווחה, וכן – נציגי עמותות וארגונים העוסקים בנושא אנשים שחיים בעוני. משרד הרווחה טען ששלושה חברים בוועדה הם עצמם אנשים שחיים בעוני, אבל לא נקב בשמותיהם מטעמי צנעת הפרט. כשלעצמי, אני סבורה שטענה זו של משרד הרווחה אינה נכונה.

ראוי לציין, שהוועדה התעקשה שהדו"ח שלה הוא "לא מגזרי", ואחד מביטויי הקביעה הזו הייתה העובדה שבוועדה לא הייתה נציגות של חרדים או של ערבים

האם נכון לאפיין את הוועדה כזירה של מאבק בין תפיסות חברתיות שונות?

בהחלט ניתן היה לראות תפיסות חברתיות שונות שהתחרו ביניהן במהלך דיוני הוועדה. היו חברים בוועדה שהציגו גישה כלכלית ניאוליברלית, ומולם היו אחרים שהציגו תפיסות יותר מתקדמות, ובכלל זה אנשים שקבעו כי אי אפשר לפתור את הקשיים של אנשים שחיים בעוני בלי לדבר עם האנשים האלה עצמם.

ביטוי מובהק לוויכוח הזה, בין חסידי הגישות השונות, היה בשאלת הגדלת קצבות הילדים, שאלאלוף התנגד לה. זאת, חרף העובדה שהוא חזר והדגיש את החשיבות שבפתרון בעיית העוני בקרב ילדים.

האם נכון יהיה לברך על המלצות הוועדה, או לבקר אותה על שההמלצות מוגבלות?

אני לא רואה דילמה כזו. מה שחשוב להגיד עכשיו לממשלה, זה שתיקח את המלצות ועדת אלאלוף ותיישם אותן. אם היא תעמוד באתגר, הדבר יסייע לחברה בישראל. נכון שזה לא מספיק, אבל בוא נראה אותם עושים את זה! אני רוצה לראות את הממשלה מוסיפה 750 דירות מדי שנה לדיור הציבורי, וזאת אחרי שלא הוסיפו ולו דירה אחת בעשרים השנים האחרונות. חשוב לזכור, שאם לא נפעיל לחץ ציבורי – שום המלצה לא תיושם. הספינה שטה זה זמן רב בכיוון הלא נכון, ועלינו ללחוץ כדי להתחיל להסיט את החרטום לכיוון טוב יותר.

הריאיון פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"