מאת ליאת שלזינגר. פורסם בעיתון "מעריב".

הנשים שיושבות במרפאה הפתוחה, המופעלת על ידי רופאים לזכויות אדם ביפו, מחכות בסבלנות לתורן. היום זה יום שני, היום שבו מגיע הגינקולוג. שורות ישרות של כיסאות פלסטיק מלאות עד אפס מקום בנשים בהיריון. מהגרות עבודה, חסרות מעמד ומבקשות מקלט, מחזיקות מספרים צבעוניים ומחכות לתורן.
 

מסביב מתרוצצים המתנדבים. רופאים, אחיות וסטודנטים לרפואה מעניקים תרופות, טיפול רפואי ואוזן קשבת. גרייס יושבת בפינה ומתבוננת בבטנה, שישה חודשים להריונה. אין לה תור. היא מחכה כבר ארבע שעות כדי לראות את הרופא שיגיד לה מה לעשות ומנופפת בערמת ניירות שאותם אינה מסוגלת להבין.

"צריך אולטרסאונד", היא אומרת ומראה את הדפים שבידה. "תאומים?", כתבה אחות בעברית בעט כחול, הקיפה בעיגול ולא ענתה. מי יודע? צריך אולטרסאונד. בינתיים מחכים. היא הגיעה לכאן עם משפחתה לאחר שברחה מסודן כשאביה נהרג.

"אחרי שבמצרים היה רע, באנו לפה. מה נעשה שם? רצו שנחזור לסודן. אמא אמרה שבחיים לא". היא בת 20, אם לתינוק בן שנה וחמישה חודשים שמחכה לה בדירה בתחנה המרכזית, בלי כסף, בלי מעמד, היא יודעת היטב שלבד מהמרפאה הזו, בלב יפו, אין לה כתובת אחרת.

נושאים טראומות קשות

הרופאים המתנדבים במקום צריכים לתמרן ברגע בין אנגלית, ערבית, ספרדית, אמהרית וטיגרית (השפה המדוברת באריתראה). ד"ר עידו לוריא, המנהל הרפואי של המרפאה ופסיכיאטר במקצועו, נאלץ במקרים רבים להעניק למטופליו טיפול נפשי באמצעות "המתורגמן הטלפוני". מתרגם שעומד על הקו ואסור לו להזדהות. זה לא אידיאלי, אבל זה מה שיש.

אבל גם זה לא אומר שאפשר לתרגם את הבדלי התרבויות. "המטופלים מגיעים מתרבות שאנחנו לא מכירים ודרכי הדיווח שלהם שונות", אומר לוריא. "בשש שנים שאני מתנדב פה, אני הרבה פעמים שומע אנשים מאפריקה שמדברים על 'שרפה בקודקוד הראש'".

"זה ביטוי לחרדה ודיכאון. קושי נוסף הוא באמת התקשורת. אישה מאריתראה שנאנסה בדרך על ידי בדואי והיא נכנסת אליי לטיפול צריכה לדבר על הרבה דברים. אבל אני לא מדבר טיגרית, אז אני לוקח מישהו מהתור כדי להבין ואז אין סיכוי שהיא תדבר כי בתרבות שלהם היא נחשבת לאשמה. להערכתי, הרבה מהפליטים נושאים עמם טראומות קשות שאנחנו לא מסוגלים לאתר".

המרפאה שהוא מנהל פתוחה כבר 12 שנה, מטפלת ב-300 מטופלים בחודש, הסובלים ממגוון מקרים שנעים בין שפעת קלה, שברים ואיידס. אולם בזמן האחרון, הם מעידים, הרוב המכריע של המטופלים הם פליטים.

כל הסגל מורכב ממתנדבים ומתמחים שונים. אבל כעת המשך פעילותה החוקי של המרפאה עומד בסימן שאלה. הצעת "החוק למניעת הסתננות" שתידון בשבוע הבא בכנסת מאיימת לפגוע בכל פעילי ארגוני הסיוע שמסייעים למסתננים, ולמעשה, להטיל עליהם עונשי מאסר הנעים בין חמש, שבע ועד 20 שנה.

הסוד טמון בטרמינולוגיה

ההצעה אשר הוגשה על ידי משרד הביטחון בכנסת שעברה וכבר עברה בקריאה ראשונה, תידון בכנסת בשבוע הבא לקראת המשך חקיקתה. החוק אמור להוות תחליף לחוק הקיים ונועד להתמודד עם המסתננים, רובם המכריע פליטים מסודן ואריתראה, שנכנסים לישראל דרך הגבול הדרומי.
 

סעיפי החוק חמורים בהרבה מהמצב כיום ומגבירים משמעותית את הענישה והשהות במעצר של המסתננים. "אנחנו לא יכולים להיות מדינה שפעורה להסתננות", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו רק בשבוע שעבר. "אנחנו הולכים לשנות את פני המדינה".

הסוד טמון בטרמינולוגיה. ה"פליטים" של ארגוני הסיוע, הם ה"מסתננים" של משרד הביטחון. רבים מלינים על הכינוי הביטחוני המטשטש: כידוע, פליטים שנמלטים מארצותיהם אינם מגיעים לגבולות הארץ במחלקה ראשונה, אלא גונבים את הגבול ומסתננים פנימה.

עד כה נכנסו לישראל 19 אלף מבקשי מקלט. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר שהיא מיועדת "להגן על שלטון החוק ועל זכותה של המדינה לקבוע מי ייכנס בשעריה ומי יורשה לשהות בה". מסתנן מוגדר כ"מי שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול" והמטרה היא "ליצור הרתעה".

סעיף מספר 11 מעגן בחוק את "נוהל ההחזרה החמה", או בלשון הכתוב "החזרה בסמוך להסתננות", הקובע כי קצין רשאי להחזיר מיידית אדם שעבר את הגבול (בתוך 72 שעות מרגע התפיסה). נוהל "החזרה חמה" ידוע כי הוא מסכן את המסתננים (עתירה נגדו מתנהלת בימים אלו בבג"ץ), ביניהם פליטים רבים המוחזרים למצרים או לארצות מוצאם שם הם נרדפים. פירוש הדבר הוא שבמקום שפקידי משרד הפנים יעברו על בקשות המקלט ויקבעו מי יוכל לבקש כאן מעמד ומי לא, מי שיקבל את ההחלטה הגורלית יהיה החייל בשטח.

עיקרון "אי החזרה"

"אני מתעסק בעניינים של הגירה קרוב לעשר שנים ואני לא יודע לברר בקשת מקלט כשבן אדם יושב אצלי במשרד. זה דבר נורא מסובך, איך לשבת עם אישה שהגיעה לישראל שאולי אנסו אותה בדרך ומה עשו לה במצרים, ועכשיו חייל פשוט אמור להחליט לאור פנס של ג'יפ בשתיים בלילה אם האישה הזאת היא פליטה או לא", אומר עו"ד עודד פלר, מהאגודה לזכויות האזרח.

"בלי מתורגמן, בלי להכיר את ההיסטוריה. תשאול אינסטנט צ'יק צ'ק. איך בדיוק הוא אמור לדעת?". דיני הפליטים, אומר עו"ד פלר, מורכבים וכוללים הוראות רבות, אבל הוראה אחת עומדת מעל כולם – זהו עיקרון "אי החזרה". לא מחזירים בן אדם למקום שבו נשקפת לו סכנה או עינויים".

"זה עיקרון מקודש במשפט הבינלאומי", הוא אומר. "אולי לא תיתן מעמד, אבל אל תחזיר אותו להיכן שצפויים לו עינויים. עיקרון האי החזרה במשפט הבינלאומי נוסד בגלל האונייה 'סנט לואיס', שעל סיפונה היו מאות פליטים שברחו מגרמניה לאחר ליל הבדולח, ואף מדינה לא הסכימה לקבל אותה והיא נאלצה לחזור לאירופה. סבא וסבתא שלי הסתובבו באירופה והתחננו למצוא מקלט שבו יוכלו לעבוד ולחיות. אז מדינת ישראל, שהוקמה על ידי ניצולי שואה, היא שמפרה אותו?".

עו"ד יונתן ברמן, היועץ המשפטי של המוקד לסיוע לעובדים זרים, מצביע על פרדוקס. "אם החוק הוא למטרות ביטחון, אז כל מי שנתפס ויש חשדות לגביו, הדבר האחרון שהצבא יעשה זה לשחרר אותו. החזרה חמה זה אחד השקרים הגדולים ביותר, המראים שהטיעון הביטחוני הוא בעצם בלוף". לטענתו, חוק הכניסה לישראל דן בכל הסוגיות הביטחוניות וכלל אין צורך בחוק הנוכחי אשר אינו מחזק את תפיסת הביטחון.

"לאנשים האלה יש זכויות"

לפי סעיף אחר בחוק, המדינה תוכל להחזיק מסתננים, כולל פליטים, עד 14 יום במעצר בלי שיובאו לפני שופט. זאת, בניגוד לחוק הפלילי הקובע כי אסור שיחלפו למעלה מ-24 שעות במעצר, או החוק הקיים הקובע כי על המסתננים לראות שופט בתוך ארבעה ימים. סעיף אחר קובע כי אפשר יהיה להשאיר אדם במעצר משום שבמדינת מגוריו יש פעילות של ארגון טרור, גם אם לו עצמו אין כל קשר אליה. "תאים של אל-קאעידה יש גם בלונדון", אומר עו"ד פלר. "אין שום סיבה להחזיק אנשים במעצר רק כי במדינה שלהם יש התארגנות טרור. לאנשים האלה יש זכויות. הצעת החוק כולה היא פופוליזם זול ותכליתה לפגוע באפשרות שישראל תקלוט פליטים. הטיעון הביטחוני מצוץ מהאצבע", אומר פלר.

"כשמדברים על המסתננים תמיד מדברים במטאפורות של מים: צונאמי ושיטפון וטפטוף של מסתננים אינסופי. אבל כשמסתכלים על המספרים מגלים שזה לא נתון מפחיד כל כך. אנחנו מתכוונים להילחם בחוק הזה בכל הכוח ונעשה הכל כדי שלא יעבור. אנחנו חוששים, כי מי יתנגד לחוק כזה? כולנו בעד מניעת הסתננות, אבל כשמסתכלים על מה שיש בו רואים את ההונאה".

מעבר לנהלים המחמירים כלפי מבקשי המקלט עצמם, מבקש החוק להקטין את ממדי התופעה באמצעות פגיעה גם במי שמסייעים להם כאן בארץ. באותו השבוע שבו החזירה ישראל את משלחת החילוץ מהאיטי, שהעניקה טיפול רפואי מבורך שזכה לשבחים בכל העולם, היא איימה על הרופאים שלה לבל יסייעו למבקשי המקלט בארצה.

"אמשיך לטפל באנשים"

סעיף מספר חמש בחוק קובע במפורש כי "המסייע למי שעבר עברה לפי חוק זה, כדי להקל על הסתננותו או על שהותו שלא כדין בישראל, עונשו כעונש שנקבע בשל ביצועה העיקרי של העברה". "סעיף חמש אומר לנו שהעונש למסייע למסתנן הוא כמו העברה עצמה", אומר פלר.

"מה זה להקל על שהותו? אם הוא רעב וצמא ואני נותן לו לשתות אז אני מקל עליו, לא? זה אומר שעברתי עברה. זה מעורר פלצות. אסור לי להכניס אותו אליי הביתה, אסור לי לתת לו משהו לאכול? זה נשמע למישהו הגיוני? אני מודיע חגיגית שאני לא אשנה דבר בהתנהגותי. נמשיך לעזור לכולם כמו קודם. נראה אותם. מה שאני כן חושש, זה מאלו שזה ירתיע אותם, והם יפחדו להעניק סיוע. אני בטוח שיהיו כאלה שיחשבו פעמיים".

ד "ר לוריא דווקא מאמין שהחוק יעורר תגובה הפוכה. "אני חושב שזה יכול להפחיד אנשים אבל יכול להיות שזה יגרום תגובת נגד, ואנשים ירגישו את החובה האנושית והמוסרית שלהם לסייע". באופן אישי, אומר לוריא, החוק מרתיח אותו. "ההצעה הזו הופכת את העיקרון של עזרה לזולת לעברה פלילית. מבחינה אתית, כל מי שבתחום הבריאות ייקרע", הוא אומר.

"כולנו נשבעים את שבועת הרופא ואנחנו מחויבים לה. אם אני הולך ברחוב ואדם צריך טיפול, אני לא אשאל אותו, 'רגע אתה פליט? תראה לי תעודה'. אתה רץ לעזור. אני מודיע כבר עכשיו באופן אישי – אמשיך לטפל באנשים. אני לא מכיר חוק למי מותר לעזור ולמי לא. אם החוק הזה יעבור, אני אמשיך לטפל ואני אפילו מוכן לשלם את המחיר החוקי, כולל מאסר". תגובת משרד הביטחון לא התקבלה עד לשעת סגירת גיליון "מעריב".