מאת אפרים דוידי.

הבנקים הגדולים בישראל חזרו לשגרה ברבעון השלישי של 2009: הרווחים הולכים ומצטברים. ברבעון השלישי של 2009 הרוויחו חמשת הבנקים הגדולים סכום משותף של 1.574 מיליארד שקל וגבו עמלות בהיקף משותף של 3.422 מיליארד שקל.

ברבעון הקודם הבנקים הרוויחו ביחד 1.516 מיליארד שקל וברבעון הראשון של 2009 הרוויחו יחדיו 830 מיליון שקל. ברבעון הרביעי של 2008 – הרבעון היחיד בו התבטא המשבר הקפיטליסטי בדו"חות הבנקים – הציגו חמשת הבנקים הפסד משותף של 1.651 מיליארד שקל. גם זה היה רבעון יוצא דופן שכן בכל שלושת הרבעונים הראשונים של 2008, הרוויחו חמשת הבנקים סכום משותף של 1.856 מיליארד שקל ובסך הכל, הרוויחו חמשת הבנקים בכל 2008 סכום משותף של 205 מיליון שקל וגבו עמלות בהיקף כולל של 12.338 מיליארד שקל.

ומה עשו הבנקים של "כולנו", כלומר הבנק שבבעלות המדינה, לאומי, והבנק בה למדינה יש רבע מהבעלות, דיסקונט? הרווח הרבעוני הנקי של בל"ל שבר שיא: 534 מיליון שקל ואילו רווחי דיסקונט, צנועים יותר, "רק" 292 מיליון שקל. לבעלי השליטה בדיסקונט, משפחת ברונפמן הקנדית, 26 אחוז מהמניות ואילו למדינה רבע ממניות הבנק. כל כך הרבה כסף שיוצא מכיסי האזרחים והולך… אל כיסם של המנהלים ובעלי השליטה. אבל רגע, האם המדינה יכולה לנהוג אחרת? הרי היא שולטת בבנק הגדול בישראל והיא בעלת כרבע מהבנק השלישי. היא לא יכולה לעשות דבר? נגיד: לקצץ בעמלות של בעלי חשבונות המשתכרים שכר נמוך. או לתת אשראי בריבית נמוכה ביותר למובטלים המקימים קואופרטיבים. אולי לסבסד את משיכות היתר של השכירים המשתכרים עד שכר מינימום (אחד מכל ארבעה!)

לא. המדינה לא עושה שימוש בכוח העצום שיש לה במערכת הבנקאית כיד להיטיב עם האזרחים – בייחוד עם העניים שבאזרחיה. הבנקים שבבעלות המדינה מתנהלים כבנקים בשירות הקפיטליסטים – ככל הבנקים, חרף העובדה שבעלותם ציבורית ולאו דווקא פרטית. 

וראה איזו אירוניה, נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס הזהיר בסוף השבוע את בעלי ההון בארצו שניתן להלאים את הבנקים הפרטיים. "אין לי בעיה להלאים בנקים, לא משנה מה גודלם", אמר צ'אבס בתכניתו השבועית בטלוויזיה "הלו פרסידנטה". צ'אבס פנה לבנקאים הפרטיים במדינתו והוסיף: "אם לא תמלאו אחר החוק, אשתלט עליכם. בנק שלא מעניק אשראי לעניים פועל נגד החוק, כי תכליתו של בנק היא לסייע בפיתוח המדינה על ידי מתן הלוואות ומשכנתאות". עוד הוא הדגיש "לא אתן שקבוצה של עשירים יעשה הון על חשבון העובדים והעניים". עד כאן דברי צ'אבס.

מסכן נשיא ונצואלה, הוא צריך לאיים בהלאמת הבנקים כדי שמוסדות מכובדים אלה יעניקו אשראי למי שזקוק לו ביותר: העניים. לעומת זאת, בישראל למדינה בעלות על חלק לא מבוטל של המערכת הבנקאית ומה עושה הממשלה עם השליטה על הבנקים – שאפילו הסוציאליסט צ'אבס יכול רק לחלום עליה? לא כלום. הבנקים הם, לדידה של הממשלה, רק פיקדון שנמסר בידיה כדי להעבירם שוב ל"בעליהם הטבעיים": בעלי ההון.