לאחר הפגנת התמיכה המרשימה בסרבן המצפון ד' המוחזק בכלא הצבאי כ-50 יום, ועל רקע העלייה במספר הפניות לרשת מסרבות על רקע ההפיכה המשפטית, ראיינה מערכת "זו הדרך" את סרבן המצפון יובל דג הפעיל במסרבות.

יובל, איך הגעת למסרבות?

אני סרבן כיבוש ואפרטהייד אבל אני מעדיף את ההגדרה של סרבן כפייה ודיכוי. ישבתי בכלא הצבאי 64 יום על סירובי לשרת את הכיבוש והפרויקט הקולוניאליסטי הציוני. השתחררתי ביוני. כיום אני ממשיך בפעילותי במסרבות. זה הפוקוס שלי כרגע.

איך הייתה החוויה בכלא הצבאי?

זאת לא חוויה פשוטה או מהנה להיות בכלא הצבאי. יחד עם זאת, הייתי שם עם תחושת שליחות. היה לי ברור שאני עושה את הדבר הנכון. גם המצב הפוליטי הנוכחי תרם לתחושה הזאת למרות שלא בגללו סירבתי. היו לי בכלא כמה רגעי שבירה מנטליים. השגרה מאוד קשה: אתה עושה בדיוק אותו דבר יום יום במשך חודשיים, ואתה נמצא בסביבה שאתה בניכור גדול ממנה.

מה גרם לך להחליט לסרב להתגייס?

בהתחלה חשבתי להתגייס. ניסיתי להתגייס לחיל הים מתוך מחשבה שככה לא אצטרך להתעסק עם אוכלוסייה פלסטינית. חשבתי גם להיות פרמדיק בהנחה שאם אני מציל חיים אני לא אצטרך להרוג אף אחד. עם הזמן הבנתי שאני ממציא לעצמי תירוצים. הבנתי שבעצם השירות בצה"ל אתה נותן למעשה לגיטימציה לכל מה שקורה. הבנתי שהקונספט של ביטחון, שכל הזמן מדברים עליו בישראל, הוא רעיון מומצא. זאת מילה שמשתמשים בה בכל סיטואציה כדי להצדיק את הכיבוש והשליטה הצבאית

אני לא יכול להצביע על רגע שבירה מסוים שגרם לי להחליט לסרב. התחלתי להתעמת עם המעשים שצה"ל עושה, עם פשעי המלחמה שקורים בגדה המערבית ובעזה. חקרתי עצמאית את המציאות ואז התפוצצה לי הבועה של הנדסת המחשבות שאנחנו חווים פה. התהליך הזה קרה במקביל לתהליך הגיוס שלי.

האם בעקבות ההפיכה המשטרית ניכרת תמיכה רחבה יותר בפעילות מסרבות?

אנחנו חד משמעית מקבלות יותר פניות בחודשים האחרונים. גם ברמה האישית זכיתי בתמיכה רבה יותר מהסביבה שלי מאשר לפני חקיקת חוקי ההפיכה המשפטית. פונים אלינו היום צעירים רבים יותר. גם יותר חיילים בשירות סדיר באים אלינו להתייעצות. אחד הדברים החשובים בשנה האחרונה, נוכח מקרי הסרבנות של חיילי מילואים, היה לקדם שיח של סרבנות פוליטית במקום סרבנות שכל מטרתה להפעיל לחץ על הממשלה תוך התעלמות מהכיבוש ומעוולותיו. הפעילות שלנו בשנה האחרונה התמקדה  בניצול ההתעוררות החברתית כדי לפקוח את העיניים של הציבור למה שבאמת קורה פה.

מה לדעתך התרומה של השתתפות רשת מסרבות בהפגנות נגד ההפיכה המשפטית?

התפקיד שלנו, ושל הגוש נגד הכיבוש בכללותו, הוא להזכיר באופן עקבי שאין דמוקרטיה עם כיבוש. אנחנו במסרבות ממשיכות בקו הזה בהדגישנו שאין דמוקרטיה עם חברה מיליטריסטית, אין דמוקרטיה עם גיוס חובה. אנחנו שם כדי לחשוף את תפקיד הצבא בהידרדרות שלנו לחברה לא דמוקרטית. אנחנו שם גם כדי לעזור לנוער לפני גיוס שמעוניין בייעוץ ובתמיכה בנושא הסירוב.

מה חשת כשהפגנת מול הכלא שבו היית כלוא?

שימח אותי שההפגנה הייתה גדולה לעומת הפגנות קודמות שלנו. זאת הפעם השלישית שד' נכלא. הוא עלה לארץ והצטרף למסלול העתודה של הצבא. במהלך הלימודים שלו באוניברסיטה הגיע למסקנה שיש בעיה קשה עם המעשים של הצבא. אני יודע שד' שמע את קריאותינו ואני בטוח שזה חיזק אותו. חשוב מאוד להפגין מול הכלא הצבאי ולהנכיח את המאבק שלנו. זה לא דבר מובן מאליו. הכלא הוא מקום בעייתי: מין עולם נפרד שבו שולחים אנשים לצינוק כי היה להם התקף חרדה. במובן מסוים, זאת הייתה הפגנה גם נגד מערכת הכליאה.

אישית, התרגשתי מאוד להפגין מול הכלא שהייתי כלוא בו. דאגנו  לרעש חזק. זיהיתי כמה סוהרים ששירתו בפלוגה שלי ויצאו לראות אותנו. זאת הייתה סגירת מעגל יפה.

***

ביום ראשון, 3.9, ישתתפו רשת מסרבות, יחד עם בנק"י וארגונים נוספים באירוע של נוער נגד דיקטטורה בגימנסיה הרצליה בתל-אביב. במסגרת האירוע ישיקו הארגונים את מכתב הסירוב של הנוער. במכתב, עליו כבר חתמו מאות בני ובנות נוער, מצהירים החותמים כי יסרבו לשרת את הדיקטטורה בישראל ובשטחים הכבושים.