לדברי עו"ד גולן, עד לתחילת 2008, למיליון עובדים במשק לא היה כל מקור חוקי עליו הם יכלו להסתמך כדי לחייב את מעבידיהם בהפרשות סוציאליות. ההסכם בין ההסתדרות למעסיקים שנחתם באחרונה אמנם העניק לעובדים את הזכות להפרשות סוציאליות, ואולם הסביבה החוקית והמערכת המשפטית אינה מעניקה בפועל פתרון הולם למי שזכותו הופרה.

הימנעות משימוש במשפט הפלילי: כיום כספי העובד והמעביד להפרשות סוציאליות המועברים לקרן הפנסיה מועברים באמצעות המעסיק. בפועל, מעסיקים לעתים נוטים שלא להעביר את הכספים במועד, או להעביר את חלקם. העובד המצוי שרואה מדי חודש כי הכספים נוכו ממשכורתו לפנסיה, מניח שלהבדיל מעובד הקבלן הוא יכול לישון בבטחה, אך בפועל מצבו אינו שונה. המחוקק החמיר בענישה וקבע כי העונש בגין אי העברת כספים שנוכו מהעובד הוא חמש שנות מאסר. בפועל, מעולם לא הוגש כתב אישום בגין עבירה זו.

דחיית מסלולי אכיפה אזרחיים: אין כל מערך אכיפה ממשלתי המיועד לאכוף את תשלום הפרשות לפנסיה. בהיעדר מנגנון אכיפה , הדרך לאכוף את הוראות החוק על מספר גדול של עובדים הייתה באמצעות הגשת תובענות ייצוגיות. בפועל, בתי הדין לעבודה אינם מיישמים את רוח הוראות חוק תובענות ייצוגיות החדש, ועד כה דחו הכרה בתביעות ייצוגיות בשל היעדר הפרשות לפנסיה.

התמשכות ההליכים בבתי הדין לעבודה: כיום, בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הדיון הראשון בתביעה מתקיים שנה לאחר הגשתה. כאשר מצרפים להתמשכות ההליך את תקנות מס הכנסה הקובעות כי לא ניתן להפריש כספים בחלוף השנה, התוצאה היא שלעולם לא תתאפשר הפקדת כספים בפועל לקרן הפנסיה לעובד שנאלץ לתבוע את מעבידו.

גובה הפיצוי אינו משקף את הנזק: גם לאחר שבית הדין לעבודה הכיר בזכותו של העובד להפרשות סוציאליות שהופרה, הרי שהפיצוי המוענק לעובד אינו משקף את הנזק שנגרם לו. לרוב, לא נפסקת לעובד אובדן התשואה של קרן הפנסיה באותם שנים שבהן לא הופרשו בעבורו הכספים.

תקופת התיישנות בעייתית: קחו לדוגמה אדם שעבד 40 שנה ומעבידו היה צריך להפריש בעבורו כספים לפנסיה במשך כל תקופת עבודתו, אך נמנע מכך. אותו עובד מגיע לגיל הפרישה ומגלה כי הוא היה זכאי להפרשות בגין פנסיה. לכאורה, עתה העובד יוכל לתבוע את מעבידו בגין אי זכאותו לפנסיה בשל היעדר ההפרשות. ואולם, פסיקת בית הדין הארצי לעבודה קובעת כי יש למנות את תקופת ההתיישנות עבור כל חודש בנפרד ולא החל ממועד הפרישה לעבודה. התוצאה היא שעובד זה יוכל לתבוע רק בעבור שבע שנים מתוך ה-40 שעבד ויישאר ללא קצבה.

התוצאה היא מערכת משפטית, שבה ההליכים מתמשכים, שאינה מפצה את העובד על מלוא הנזק שלו, תקנות נוקשות של מס הכנסה, ותפישות נורמטיביות של העומדים בראש מערכת אכיפת החוק, המצדדות באי הפעלת סנקציות פליליות בניגוד לעמדת המחוקק. הדרך למימוש הזכות המלאה לביטחון סוציאלי בעבור העובדים בתחתית שוק העבודה נראית ארוכה מאי פעם.