מאת תמר גוז'נסקי
אמיל חביבי, חבר הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ייחד את הרצאתו בוועידה ה-13 של המפלגה (1957), למצבו של המיעוט הערבי בישראל. באותה עת, היישובים הערביים היו כפופים לממשל צבאי, שהטיל מגבלות רבות על התנועה של התושבים, יצר אווירה של הפחדה במטרה להקל על הפקעת אדמות מידי הערבים, ורדף ללא הפסק את הקומוניסטים. להלן קטעים מהרצאתו של אמיל חביבי:
"ידוע שהממשל הצבאי עשה את כל אשר ביכולתו על מנת לחסל את תמיכת המוני הכפריים במפלגתנו. הדוגמא – שני הכפרים הגדולים במשולש, טייבה ואום אל-פחם, מהם הגלה פעם המושל הצבאי את מרבית חברי המפלגה הקומוניסטית. מאז צירוף המשולש לישראל, לא התרוקנו בתי-הסוהר ומקומות ההגליה מהבנים הקומוניסטים של טייבה ואום אל-פחם אפילו ליום אחד. זוהי הוועידה השלישית, אשר לא משתתף בה חברנו היקר מוחמד יוסף שריידי, כי אסור הוא ללא הצדקה לפי 'פסק דין' של בית דין צבאי. יחד אתו נמצא בבית הסוהר חברנו היקר עותמאן אבו-ראס, מזכיר המפלגה הקומוניסטית בטייבה והמנהיג המוכר של הכפר כולו… ישוחררו חברינו האמיצים שריידי ואבו-ראס!
אולם מה הייתה תוצאת טרור זה? בבחירות האחרונות לכנסת [ה-3, 1955] קיבלה מפלגתנו בכפר אום אל-פחם 43% מכלל הקולות, ובכפר טייבה – כ-50% מהקולות…
לא המשטרה ולא בתי הסוהר שלה, לא הממשל הצבאי ומשטר הרישיונות שלו, לא המנגנון הממשלתי על משרותיו – כל אלה לא היה בכוחם להשיג עבור מפא"י סוכנים מבין הערבים, מלבד האלמנטים השפלים ביותר והאויבים בנפש לעמם, שאין להם אתו שום קשר, ושאינם אלא שרידי משפחות פיאודליות, שהתחנכו על ברכי האימפריאליזם והכובשים הזרים למיניהם. אף אלה אינם מעזים להכריז בפומבי בפני העם על תמיכתם בממשלת הדיכוי הלאומי וגזילת אדמות הפלאחים…
כל המנגנון של שלטון הדיכוי והטרור, על גווניו השונים, מופנה בכפר הערבי נגד הקומוניסטים ותומכיהם. אלה אינם נתונים רק לנישול מהעבודה ולשלילת רישיון התנועה בלבד, אלא גם להגליה ולמאסרים לתקופות ארוכות, ללא כל סיבה. מספר חברים שלנו בנצרת, עראבה, עילבון ועוד – נשפטו באשמת שווא אחת שלוש פעמים: פעם לפי צו אדמיניסטרטיבי מטעם המושל הצבאי; פעם לפי פסק דין של בית דין צבאי; ופעם נוספת לפי פסק דין של בית משפט אזרחי – וכל זה לפי מיטב חוקי 'הדמוקרטיה הנאורה'.
בכפר באקה אל-גרביה ישנו בית קפה, אשר אגף המזון במשרד המסחר והתעשייה מסרב להעניק לבעליו רישיון לקבלת מזון, אך ורק מפני שאחיו הוא חבר במפלגה הקומוניסטית. הממשל הצבאי סגר בית קפה בטייבה מפני שבעליו השכיר אותו לעריכת אסיפת בחירות של המפלגה הקומוניסטית.
שני דברים מציינים את בתי הסוהר בישראל: האחד הוא, שאין הם מתרוקנים מהערבים המדוכאים; והשני הוא – שאין הם מתרוקנים מהלוחמים הקומוניסטים! זאת היא עובדת המשטר הקיים בארצנו, אשר תומכיו מציינים אותו כ'נווה הדמוקרטיה'. למעשה זו פאטה מורגנה של נווה מדבר, ולא נווה מדבר אמיתי!
יחד עם זאת, הרי קיימת העובדה הידועה לכל, המפריעה לשנתם של השוביניסטים בארצנו, והיא – שקיימת מפלגה אחת בישראל, הנהנית מהתמיכה הרחבה של התושבים הערבים, וזו המפלגה הקומוניסטית הישראלית.
מה פירוש הדבר?
הפירוש הוא, שקיימת בישראל מפלגה אחת, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, אשר מנהלת מדיניות הזוכה בהסכמתם ובתמיכתם של התושבים הערבים; פירוש הדבר, שהמדיניות הננקטת על ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, היא אשר יכולה לזכות באמונם ובתמיכתם של העמים הערבים, זו המדיניות אשר תביא לידי ההבנה בין ישראל לבין העמים הערביים – אל השלום הנכסף. ובמידה בה תהא מדיניות זו לנחלת ישראל כולה, יתגשם רצונו של עם ישראל ויושג השלום עם הארצות הערביות".
מכתבם של עותמאן אבו-ראס ומוחמד שריידי
שני הקומוניסטים, אבו-ראס ושריידי, שיגרו מהכלא מכתב ברכה לוועידה ה-13 של מק"י. במכתבם כתבו, בין היתר:
"הננו שולחים אליכם ברכותינו המהפכניות הלוהטות מאחורי סורגי בית הסוהר המרכזי בדמון. בברכתנו זו רוצים אנו לבטא את הרגשתנו העזה, כי למרות גדרי התיל המקיפים את בית הסוהר, אנחנו אתכם בעבודת ועידתנו החשובה, בדיוניה, ותומכים תמיכה מלאה בהחלטותיה…
אנו מעלים על נס את עמידת מפלגתנו נגד התוקפנות האימפריאליסטית הבריטית-צרפתית על מצרים, אשר שליטי ישראל, חוגי בן גוריון בשלטון, שימשו לה חיל חלוץ. עמידה זו של התנגדות למלחמה בימים הקשים והעכורים ביותר – מקנה למפלגתנו כבוד רב, כיאה למפלגה העומדת על בסיס האינטרנציונליזם הפרולטרי…
מאבקה העקבי של מפלגתנו לשוויון זכויות לתושבים הערבים בישראל, נגד חרפת הממשל הצבאי, אשר כתוצאה של שיטות הדיכוי שלו הננו יושבים בבית הסוהר המגודר הזה (וכל בני עמנו יושבים בבית סוהר גדול יותר במשך 9 שנים רצופות, בתנאים אכזריים ומשפילים) – מאבק עקבי זה נגד הדיכוי מוסיף למפלגתנו כבוד והערכה בקרב התושבים הערבים, והוא גם לטובתו של העם היהודי בארץ, לטיהור שמו ולהשגת הדמוקרטיה גם עבורו…
אתם יכולים לתאר לעצמכם, מה רב צערנו על כך שלא יכולנו להיות נוכחים בוועידתנו. הממשל הצבאי ביים את מזימתו נגדנו וכלא אותנו לתקופה של שנתיים ו-15 חודשים. צעד זה הוא חוליה בהתקפה הכללית על מפלגתנו, התקפה שמטרתה להחליש את פעולתה ומאבקה בכפרים שלנו. אולם להפתעתם של אנשי הממשל הצבאי – מאבק מפלגתנו בכפרים אלה גבר עוד… נצעד יחד קדימה לקראת החופש, העצמאות והסוציאליזם!"
