גיבורות וגיבורים, אנו עומדות ועומדים כאן 40 ימים מתחילת המתקפה על איראן, בזמן הפסקת האש הבלתי-יציבה. צריך לומר את האמת בפשטות: את המלחמה חייבים לעצור עכשיו. לא משום שלא השיגה את מטרותיה, אלא כי לא הייתה צריכה כלל להתחיל. היא צריכה להיפסק לא כי האמריקאים לוחצים עלינו, אלא כי כל יום נוסף שלה הוא עוד אובדן של חיים, עוד העמקה של השנאה, עוד התרחקות מאפשרות לחיות כאן יחד.

אני מייצגת את עשרות ארגוני השלום הערביים והיהודיים שהפגינו כאן נגד המלחמה כבר מהשבוע הראשון של המתקפה על איראן. התפקיד שלנו הוא לא רק לעצור את המלחמה הזאת, אלא לעצור גם את המלחמה הבאה. את הסבב הבא, את מלחמת הנצח שמוכרים לנו כגורל. כי ביטחון לא יבוא ממלחמה. ביטחון לא יבוא מחיסולים. ביטחון ודאי לא יבוא מהמשך השליטה הצבאית במיליוני פלסטינים, שחיים כאן ללא זכויות באותה מולדת. ביטחון יכול לצמוח רק מתוך שלום, ושלום יכול לצמוח רק מתוך שוויון.

אבל כדי להגיע לשם אנחנו חייבים להביט בעיניים פקוחות על מה שהוביל אותנו למעגל הזה. מלחמה זו אינה רק תגובה לאירוע כזה או אחר. היא תוצאה של תפיסה עמוקה של עליונות, עליונות שיש לה שתי פנים. מצד אחד האמונה שיש עם שהוא טוב יותר, זכאי יותר, חשוב יותר; ומצד שני האמונה שאנחנו נרדפים לנצח, שאין לנו ברירה אלא לחיות על החרב.

אז לא! שתי האמונות האלה יחד יוצרות מציאות שאין בה אופק, רק מצב חירום. הגיע הזמן לומר שמצב החירום של ישראל לא החל ב-7 באוקטובר, ובטח לא בדיבורים על האיום האיראני. הוא איתנו מאז 1948. במשך שנים אמרו לנו שזה הכרחי. שאפשר להיות דמוקרטיה ולשלוט על מיליוני פלסטינים חסרי זכויות, שאפשר לרצות שלום ולהמשיך להחזיק בעליונות.

אז לא! זה לא עובד וזה אף פעם לא עבד. והיום אנחנו רואים את התוצאה. בגדה המערבית מתרחשת נכבה. נישול אלים וטיהור אתני מאורגן. בעזה הרס והרג והמשך ההשמדה. וכאן ההפיכה המשטרית נמשכת בזמן שילדינו רצים באזעקות למקלטים ודור נוסף גדל על פחד. אבל אנחנו מסרבות לקבל את זה כגורל. יש דרך אחרת: לא עוד גאווה רגעית של כוח, לא עוד אשליה של שליטה. במקום זה אומץ: אומץ לבחור בשוויון ולדמיין עתיד אחר, משותף. לבחור בשלום. כל עוד לא נפתור את השליטה בעם אחר לא נחיה את החיים הבטוחים והטובים שאנו מייחלות להם.

כי בין הירדן לים ישנם שני עמים שחולקים אותה מולדת, ואף אחד מאתנו לא הולך לשום מקום. רק הסדרים של שלום ושוויון יכולים לפתוח פתח לחיים אפשריים, רק הם יכולים לתת לנו אופק פוליטי אמיתי. וזה מתחיל בכם, גיבורות וגיבורים, בהחלטה אחת פשוטה ואמיצה: להפסיק את המלחמה ולדרוש שלום.

מדבריה של פרופ' יעל ברדה (האוניברסיטה העברית) בהפגנה נגד המלחמה והכיבוש שנערכה בכיכר הבימה, תל אביב, 11 באפריל

עוד בנושא: https://zoha.org.il/144906