היוהרה של ממשלת נתניהו נמצאת בכל מקום: בסיסמאות הניצחון המוחלט, בעליונות היהודית, בשיגעון הגדלות האוחז בחברה. היוהרה לא הובילה לא להכרעת חמאס ולא להסכם מדיני ראוי, אלא רק המיטה עלינו סיכונים חדשים –בראשם התפוררות הברית עם ארצות הברית ועם אירופה, וחשיפה מחודשת לאיום מצד חיזבאללה ואיראן.

אותה יוהרה היא שדוחפת להמשך ההשתלטות הנפשעת בגדה המערבית. מה שמכונה "טרור יהודי" כבר מזמן אינו מעשה ידיהם של "עשבים שוטים", זהו מפעל מדינתי ארץ-ישראלי הממומן בכספי המיסים שלנו, מתוקצב עד כדי מימון מזון וביגוד לנוער הגבעות, כשהצבא עומד מנגד ולא פעם אף שותף.

בשם פנטזיות הגאולה דוחפים לעוד גזל אדמה, לעוד גירוש, לעוד חורבן. ואל לנו לשכוח שמאחורי כל כותרת כזו עומדים בני אדם ומשפחות שמגורשות מבתיהן ומאדמתן. היינו רוצים לומר "לא בשמי", אבל זה כן בשמנו, בכספנו ובחסות מוסדות מדינת ישראל.

זו מזמן לא עמדה של "שמאלנים". הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה "בוגי" יעלון כינה באומץ את מה שישראל עושה בעזה טיהור אתני, וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט קורא בשם הזה במפורש למה שמתחולל כעת בגדה. כאשר שורה של רמטכ"לים, ראשי מוסד ושב"כ לשעבר חותמת על קריאה לנתניהו לעצור את הטרור הזה – כפי שקרה באחרונה – אי אפשר עוד להיתלות ב"שוליים". הטרור הזה – של המדינה ובחסותה – חורג מכל מה שהיינו רוצים שהמדינה שלנו תייצג, ומותיר כתם בל יימחה על כולנו.

אותה יוהרה חלחלה כבר מזמן גם למשטרה. ואומר ראשית בבירור, יש במשטרה שוטרות ושוטרים מצוינים ששומרים על ביטחוננו ועל הסדר מתוך שליחות אמיתית, ואת המסירות שלהם כולנו מכבדים ומוקירים. להם אני אומר – אל תפרשו. עוד מעט נחליף את השר, והמשטרה תחזור להיות של כולנו. אבל כשדובר המשטרה מרשה לעצמו להכתיר את יאיר גולן כ"עוכר ישראל", וכשמפזרים מפגינים באלימות משפילה, תוך קריעת מכנסיים והכאה באלות שמונעת מהם להתפנות, כפי שראינו בחסימת כביש 4 – יוהרה זו מסמנת מעבר מסוכן, ממשטרה לאומית ששומרת על שלטון החוק לכוח חמוש בשירות משטר עברייני.

למרות התנגדותי להשתמטות החרדית ובכלל לניצול המחפיר של המדינה – התנהגות כזו של המשטרה פסולה מהיסוד. האמת העצובה היא שאין כאן הפתעה: את רימוני ההלם בן גביר עצמו הכשיר נגדנו – נגד מפגיני הדמוקרטיה – ורק כשהם פגעו במחנה שלו הוא ביקש לאסור עליהם. אותה יוהרה מחליטה גם על מי המשטרה מגינה ועל מי היא מוותרת. ואיפה אותה נחישות משטרתית מול האלימות בחברה הערבית? איפה הנחישות כשהומופובים בזויים קורעים דגלי גאווה כאן, בחיפה, בבית הכנסת אור חדש או על בניין העירייה?

וממש לא בשולי הדברים: מה לעזאזל קורה בעירייה כשהיא מבטלת מצעד גאווה בעיר האמורה לייצג את האלטרנטיבה השפויה לישראל? צריך כאן לחזור אל השורש, כי היוהרה הגדולה מכולן היא של כנופייה ששיכורה מכוח ומשוכנעת שמגיע לה הכול. זו כנופייה עבריינית שראשה נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים; אשר כדי להיחלץ ממשפטו הפכה את ישראל למדינת חסות; וממשיכה להחריב את המוסדות הדמוקרטיים; לאיים שלא לציית לבג"ץ; ולזרוע פילוג וכאוס ברחובות לקראת הבחירות. וזו התכלית, "אין דין ואין דיין" – שלא יהיה מי שישפוט כדי שלא יהיה דין.

חברות וחברים, אלו ימים קשים מאוד, אבל גם ימים שבהם ברור לגמרי שיש לנו דרך ואין לנו ברירה אלא לנצח, וכי את חבורת העבריינים הזו נשלח לתת את הדין במשפטי ניר עוז שעוד ינוהלו.  מול היוהרה, החמדנות וההונאה אנחנו מציבים ענווה, נדיבות ואמת; מול האכזריות והעוול אנחנו מציבים חמלה וצדק; ומול מלחמת הנצח איננו מוותרים לרגע על הכמיהה לשלום צודק ובטוח.

היוהרה, כפי שמלמדות אותנו כל מערכות הדת והמוסר, בסופו של דבר היא זו שמפילה את בעליה. תפקידנו לוודא שלא תפיל איתה את כולנו. יש אור, והוא קרוב מאוד – אבל הוא לא יבוא מעצמו. אנחנו בזמן הכרעה, וצריך לרדת לרחוב, להתגייס לבחירות הוגנות, להיות משקיפים שמגייסים עוד משקיפים – וככה נמשיך במומנטום של שינוי. אז כן, אין לנו ברירה אלא לנצח, להשיב את המידה הטובה אל מרכז חיינו ולהצמיח מחדש את התקווה.

מדבריו במחאה נגד ממשלת הימין בכיכר חורב, חיפה, 20.6

עוד בנושא: https://zoha.org.il/146747