שמי ג'מיל, אני מבית לחם, ואני המתאם הכללי הפלסטיני של תנועת לוחמים לשלום.  לצערי, לא יכולתי להיות אתכם כאן היום, כיוון שכמו מכל הפלסטינים, נמנע ממני להיכנס לישראל מאז 7 באוקטובר. אך ליבי איתכם ואת מחשבותיי אני מעביר אליכם בדבריי אלה, אותם קורא בפניכם ידידי.

בצעירותי לקחתי חלק פעיל בסכסוך המדמם בין פלסטינים לישראלים, אולם כבר שנים שאני, יחד עם חבריי, מתעקשים שיש דרך אחרת. אנו יודעים שאלימות מייצרת רק עוד אלימות, וכי שינוי לא נולד מקנה הרובה אלא מכוח המצפון ומהאומץ לעמוד לצדו של אדם, לא נגדו.

אני מדבר אליכם לא רק כפלסטיני לישראלים, אלא כבן אדם לבני אדם אחרים. אני מדבר איתכם על מה שאסור שבני אדם יעשו לזולתם. בג'נוסייד המתחולל בעזה גוועים ילדים, נשים וגברים חפים מפשע, ובתיהם קורסים על ראשיהם. איתם קורסים חלומות, וחיים אנושיים מתנפצים לרסיסים, לרגעים שבורים: האישה שמחכה לבעלה, האב המחפש את ילדיו, הילד השואל מתי כל זה יסתיים.

אך הכאב והאימה אינם רק של הפלסטינים. פחד כבש את לבם של כל יושבי הארץ הזו, ישראלים ופלסטינים. כולנו נגררים למלחמה הזאת בידי ממשלה קיצונית – ממשלת נתניהו – שמעדיפה כוח על פני חמלה, כיבוש על פני שלום. ובכל זאת אנו מתעקשים שלא לשנוא, עומדים על כך שיש דרך אחרת. אנחנו מקווים, מאמינים, שחיים משותפים עדיין אפשריים – לא כחלום תמים, אלא כזכות, כחובה, כהזדמנות שניתן וצריך לממש. זה לא יקרה כל עוד ההפצצות הן השפה, המצור הוא המדיניות, והאפליה היא החוק. אז בואו נישא קולנו יחד, פלסטינים וישראלים, נגד הדיכוי, נגד האימה, נגד ההרג.

בואו נישא קולנו, יחד, כי נוכח הזוועות המתחוללות בעזה, שתיקה איננה עוד אפשרות לגיטימית. שתיקה היא פשע נגד החפים מפשע. אל נהיה שותפים לפשע הזה. אני אומר, ואיתי רבים משני הצדדים: לא למלחמה. לא לממשלה שכולאת את עתידנו מאחורי גדרות של פחד. כן לשחרורם של כל החטופים והאסירים. כן לחירות, כן לצדק, כן לשלום!

פרופ' אבנר וישניצר קרא את דבריו בהפגנה  שנערכה בשער הנגב, 23.5 

עוד בנושא: https://zoha.org.il/137550