חברות וחברים, שכנות ושכנים, פעילי מחאת חיפה הנפלאים, כבוד הוא לי לעלות אליכם שוב מן הקהל ולצרף את קולי לקולכם הצלול: לקרוא להפסקת המלחמה בעזה ולשחרור כל החטופים בהסכם עכשיו. את כולם עכשיו!

חברות וחברים, אנחנו נמצאים בעיצומם של הימים הנוראים, עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום כיפור, ונדמה שמעולם לא היו הימים הנוראים נוראים כל כך. אלה הם על פי המסורת ימים של חרטה וחשבון נפש, שבהם נחתם בשמיים גזר דינו של כל אדם. ואני חושבת על חשבון הנפש הנדרש מאדם אחד שמכר את נפשו לשטן.

השבוע נחזור על מילות הווידוי וההכאה על חטא: "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי ולשון הרע". גם הוא יניח בוודאי כיפה על ראשו ויעמוד בבית הכנסת מאובטח עד צוואר ויכה בידו על חזהו הריק. אני מניחה שלשון הרבים תקל עליו: "אשמנו, בגדנו, גזלנו". כשמדובר במחדלים הוא עובר בזריזות לגוף ראשון רבים, במקרה הטוב. אבל האם שאל את עצמו אי פעם מדוע בעצם נאמר הווידוי הזה בלשון רבים? התשובה לשאלה הזאת מעולם לא הייתה כל כך רלוונטית – משום שעל פי המסורת העתיקה שלנו, כל ישראל ערבים זה לזה, כגוף אחד שעשוי מאיברים רבים.

אבל במשמרת שלך, ראש ממשלת הדמים, נרצח באכזריות גם הערך המקודש הזה, ולכן נזכיר לך עכשיו בלשון יחיד: אשמת, בגדת, גזלת, דיברת דופי ולשון הרע, העווית, הרשעת, הקשית עורף, חמסת, טפלת שקר ומרמה, כיזבת, ניאצת, פשעת, צררת, השחתת. לאסוננו אפשר עוד להוסיף על הרשימה הארוכה את גדולי חטאיך– החרבת, הקרבת, הפקרת. ואתה ממשיך להחריב, להקריב, להפקיר. למה הם עדיין בעזה? לכן גם נעדכן עבורך לקראת יום הכיפורים את נוסח הווידוי העתיק ונאמר לך כך: על חטא שחטאת לפנינו בדעת ובמרמה; על חטא שחטאת לפנינו בהונאת רע; על חטא שחטאת לפנינו בזדון ובשגגה, בחוזק יד, בטומאת שפתיים, ביצר הרע; על חטא שחטאת לפנינו בכפת שוחד, בכחש ובכזב; על חטא שחטאת לפנינו במשא ומתן, בעיניים רמות, בעזות מצח; על חטא שחטאת לפנינו בפליליות, בקלות ראש, בריצת רגליים להרע; על חטא שחטאת לפנינו בשבועת שווא; על חטא שחטאת לפנינו בשנאת חינם – על כל אלה לא נמחל לך ולא נסלח לך לעולם ועד.

צרויה שלו

מתוך דבריה של הסופרת בעצרת מחאת העם כיכר חורב בחיפה, 27 בספטמבר