אני נמצא כאן כדי להתבייש, להתנצל ולהתחייב. אני מתבייש בגדול בממשלתי, במדינתי ובעמי. מתבייש ביחס המביש אליכם כאן בח'אן אל-אחמר, שכבר שנים רבות מרחפת מעל ראשכם החרב המתהפכת של איום הפינוי. ועכשיו, השר סמוטריץ' – שבכל שבוע קובע שיאים חדשים של רוע, קנאות, ומשיחיות מוּטרפת – מודיע שזהו, נגמר, ושהפינוי/גירוש ייעשה בקרוב. זה שר הגזענות, המשיחיות, הגירוש והסיפוח! שר האכזריות והרשע! וכל זה, כמובן, אחרי שהמדינה גירשה אתכם מאזור תל ערד כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת, וששנים אחר כך פּוּניתֶם שוב, הפעם מהאזור כאן למעלה, שעליו רצו להקים את כפר אדומים.

אני מתבייש בטרור האלים והמזעזע נגד קהילות הרועים הבדואיות ברחבי שטח C, שמבצעות פלנגות הולכות וגדלות, המורכבות ממתנחלים מרושעים. רובם המוחלט חובשי כיפות ועטויי ציציות, אך ביניהם לבין היהדות אין ולא כלום. אין להם אלוהים כלל, למרות שבעיני עצמם הם שליחיו הקדושים עלי אדמות, לא פחות.

לפני כחודשיים השתתפתי בסיור בקהילות הרועים בצפון בקעת הירדן, ולאחרונה ביקרתי שם שוב. בשני המקרים מה שרואות העיניים ושומעות האוזניים מטלטל, מקומם ומדכא עד עפר. אבל מה שהכי נורא הוא ההחרפה הבלתי נתפסת בשבועות האחרונים. ההבדלים בין מרס למאי זועקים לשמיים: לפני חודשיים בית הספר הצנוע בחמאם אל-מליח עדיין עמד על תילו, ועכשיו הוא חרב. גן הילדים מאז חוּלל, נבזז והושחת. ואלה "רק" מבנים וציוד, עוד לפני שבכלל עוברים לדבר על מי שבאפּיו נשמת חיים – עדרי הכבשים, העזים והבקר, וכמובן הרועים עצמם ובני משפחותיהם.

השבוע חלה החרפה דרמטית נוספת, כפי שדיווח חברי היקר פרופ' יובל דור, פעיל חסר לאות בקבוצה "נוכחות מגינה" בצפון הבקעה, על מה שקרה השבוע באַל-פאריסייה. "מחרימים לאחמד כעת את הטרקטור והעגלה וכנראה ייקחו גם את מיכל המים. טוענים שזה שטח אש. האיש נולד שם! זה טרנספר חד וחלק. חייבים לעצור את זה". ודור ממשיך: "זה מבצע של החטיבה, המת"ק והפיקוח. התחילו בשעה 3 בבוקר. מחרימים הכל, כולל עוקבי מים, במטרה 'לשמור על שטחי האש'. משאירים את מה שהם קוראים 'המינימום ההומניטרי'. אבל המינימום ההומניטרי לא מאפשר להשקות את העדרים! הם ימותו".

מנסים להעלים את ח'אן אל-אחמר מהמפה

ואם נחזור לכאן ולעכשיו, מזעזעת עד היסוד המחשבה שגורל כזה אולי מחכה גם לקהילה היקרה הזאת, לכם, כאן בח'אן אל-אחמר! אגב, את מרבית הפשעים האלה עושים הפורעים האלימים מההתנחלויות, בידיעתם, בהשראתם ובעידודם המלא, ולפעמים בסיועם האקטיבי, של רשעי ממשלת נתניהו, כולל הצבא והמשטרה. אבל חשוב להפנים שאת פינויו והריסתו של ח'אן אל-אחמר מתכננת הממשלה האיומה הזאת לבצע בעצמה, באופן רשמי וגלוי! אין מלים. המלה "בושה" לא מתחילה לתאר את התחושה.

ואם כבר בפינוי, גירוש והחרבה עסקינן, לא מזמן שוחחתי עם מילואימניק צעיר המשרת בדרום לבנון, באזור שישראל "מנקה" מישובים ומאדם. הוא משרת בגדוד צנחנים ליד אחד הכפרים שתושביו כבר נסו על נפשם, ואשר רוב בתיו פגועים מההפצצות שלנו, וממילא כבר אינם ראויים למגורים. למרות זה, כוחות ההנדסה עוברים מבית לבית ומשטחים את כולם באופן שיטתי, מְבוּקר ומקצועי, עד היסוד. כששאלתי את הצנחן הצעיר מהי המטרה הרשמית ל"עבודה" הזאת, תשובתו הייתה: "רוצים שהכפר הזה כבר לא יופיע ב-Google maps". מדינת ישראל בעצם רוצה שגם ח'אן אל-אחמר תיעלם מאפליקציית המפות וסמוטריץ' יוכל להביא שוב בקבוק שמפניה לכנסת. אז שלא נקרע כולנו את בגדינו ברוב בושה? שלא נלבש שק ואפר??

ומתוך הבושה הנוראה והזעם הנלווה אליה, קמה ועולה לה ההתנצלות. אני מתנצל בפניכם, אנשי ח'אן אל-אחמר היקרים, ובפני כל אנשי שבט הג'האלין. נדמה לי שלא אטעה אם אומר שכך גם חשים כל מי שלהם עיניים לראות, אוזניים לשמוע ולב פועם להרגיש, אלה שכאן ואלה שלא. אנו מתנצלים על הסבל והייסורים שמדינתנו וממשלתנו מעבירים אתכם בהם כבר שנים. אנו מתנצלים על כך שלא ראינו עד כמה המצב יכול להידרדר. ואנו מתנצלים על כך שלא עשינו מספיק.

 ואולי החשוב מכל: בהכנעה, בהרכנת ראש, ובכעס גדול על עצמנו, אנו מתנצלים על שלא השכלנוּ עד כה למצוא את הדרך להעיף את הממשלה האיומה הזאת מלפני עינינו, ולהטילה היישר לפח האשפה של ההיסטוריה. אני מתנצל על כך שדווקא אתם – אנשי הג'האלין האצילים והיקרים, שיושבים כאן כבר למעלה מחצי מאה – עלולים להיות מגורשים שוב. וזאת שעה שאחינו היהודים שהתיישבו בכפר אדומים מעליכם כחמש שנים אחריכם, יושבים בטח על אדמתם. איש לא יורה בְכלביהם, איש לא גוזל את מימיהם, ובעיקר, איש לא מתכנן לגרש אותם!

בנוסף, אני מתנצל אישית על כך שלא הצלחנו להשפיע משמעותית על פסיקות בג"ץ, למרות שהשתתפתי באופן פעיל בהגשת העתירות נגד החלטות הפינוי והגירוש, כולל ישיבה פיסית בדיוני בג"ץ. התנצחתי מעל דפי העיתונות עם השופטת יעל וילנר, לאחר שסירבה לדרישתנו לפסול את עצמה מלדון בעתירה כי רבים הסיכויים שאחיה, תושב כפר אדומים, ייהנה כלכלית מהפינוי, אם חלילה הוא אכן יקרה. את הדברים האלה לא הצלחנו למנוע, ואת ההבדלים העצומים ביניכם לבין שכניכם היהודים לא הצלחנו לצמצם.

מגיע לכם להישאר כאן

אני מתחייב להילחם ולא לוותר. למצוא את הכוחות להיאבק נחרצות, ובכל דרך חוקית, נגד ההתנכלויות לכם, נגד האפליה הקשה ביניכם לבין שכיניכם היהודים. וכמובן, כולנו כאן מתחייבים לעשות הכל כדי למנוע את הפינוי וההריסה של המתחם ואת הגירוש שלכם ממנו. אני מתחייב להילחם נגד העוולות המזעזעות ברחבי השטחים, ולפעול כמיטב יכולתי, גם בארץ וגם בהשפעה על מדינות העולם, כדי לעזור להביא לידי סיום מלא את הכיבוש הממאיר, אשר אוכל כל חלקה טובה.

מגיע לכם להישאר כאן. מגיעים לכם צדק, שוויון וחירות, ולכולנו מגיע שלום! מי ייתן ונוכל להיפגש כאן שוב כדי לחגוג את סופה החיובי של סאגת ח'אן אל-אחמר. אשמח מאד אם תמצאו לנכון להזמין אותי לפתוח גם את האירוע ההוא, ואז במקום "מתבייש, מתנצל, מתחייב!" תהיה הכותרת לדבריי "גאה, נרגש, שמח!".

פרופ' הראל הוא נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. מדבריו באירוע סולידריות עם ח'אן אל-אחמר, 29.5.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/143010