אני שולי דיכטר, חבר קיבוץ מענית. לבנו עם המשפחות השכולות של אלפי ההרוגים, ועם הפצועים בגוף ונפש. לבנו עם החטופים שחזרו חיים מהשבי – חיים שלמים לפניהם לרפא את פצעי הגוף והנפש, ועם שלוש המשפחות שעדיין ממתינות לגופות יקיריהן.  אנחנו כאן ולבנו עם אלפים בישראל שעדיין מפונים מבתיהם בדרום ובצפון. תהליך הריפוי אחרי 7 באוקטובר ייקח דור שלם ואולי שניים. רייצ'ל גולדברג-פולין, אימו של הרש החטוף שנרצח בעזה ,אמרה שוב ושוב שלא צריך לב רחב במיוחד כדי לראות גם את האסון והכאב של הצד השני. צריך רק לב אנושי.

מה חווים עכשיו מיליון וחצי פלסטינים שהבתים שלהם חרבו במלחמת נקם אכזרית והם רוכזו במחנות אוהלים? הם לא לוחמי החמאס, כמו שלא כולנו בן-גביר. יש חימום באוהל? הוא מוגן מהגשם? האם שנת הלימודים הנוכחית נפתחה?

דור לאומני

מכונת הרעל עבדה ברצף, שלוש משמרות ביממה, בשנים האחרונות, והקימה כאן דור לאומני מוטרף משנאה כלפי הערבים. וכדרכה, השנאה לא יודעת גבולות. השבוע פגשנו אותם במרכז פרדס חנה, בהתקפה על בית משפחת רוט שאירחה את ח"כ איימן עודה לחוג בית. היריקות, הביצים שהושלכו והרפש שהטיחו בנו נוקו במקלחת עם הרבה שמפו, ולמחרת בשטיפת המכונית. אבל זוהמת השנאה שבליבם עקשנית וקשה יותר לניקוי. בכל מקרה, כל מה שאיימן עודה אמר דומה למה שנאמר כאן על הבמה: חובה להחליף את ממשלת הימין. לשם כך – חובה לשתף פעולה בין מפלגות שמייצגות את היהודים הציונים לבין המפלגות שמייצגות את האזרחים הערבים.

אני ציוני בהשקפתי, אבל לא על הציונות לבדה יחיה עם ישראל. הציונות חייבת להתבסס על אזרחות ועל שלום, במקום לאומנות ומלחמה. והשלום – שלום עם העם הפלסטיני, בלי טריקים ובלי שטיקים. הסכמי השלום והסדרי החיים נחוצים קודם כל כאן – בין הירדן לים.

העולם הדיפלומטי הבינלאומי מדבר עכשיו על "הסדר מדיני-בטחוני אזורי שכולל מתווה להקמת מדינה פלסטינית". טראמפ כבר הצליח לכפות על נתניהו את שחרור החטופים, אבל קשה יותר לכפות הסדרי שלום על הממשלה הזאת, וכאן אנחנו חייבים לעזור בלחץ הציבורי.

הצורך בשלום כתוב בפיח שחור על הבתים השרופים ביישובי העוטף החרֵבים; הוא חרות על המצח של כל מי שחוזר חי מהמלחמה; ועל הארון של מי שחוזר מת. הצורך בשלום כתוב על רגלי הילדים בעזה שקבורים תחת ההריסות; הוא כתוב בכל מקום. הוא כתוב בשמי התכלת העזה, מעל למולדת המשותפת לפלסטינים ולנו.

המרכז מפוחד והאלימות מנצחת

אם נצליח במאבק הזה כאן – נשנה את המסלול ההרסני שמובילה ממשלת הימין בישראל. התקווה שתבוא עם השינוי הזה תיתן אפשרות גם לְאלטרנטיבה לשלטון החמאס אצל הפלסטינים. אם נצליח – הילדים והנכדים והנינים שישרדו את המלחמות יעשו שלום ביניהם, ובקושי רב מאד, הילדים שלהם – לא ילמדו עוד מלחמה. למען מטרה זו – חובה להחליף את ממשלת הזדון שמושלת בנו עכשיו. המולדת קוראת לנו להציל אותה. חייבים לעשות את זה יחד.

משנת 2019 עברנו חמש מערכות בחירות בשלוש שנים, עד הקמת ממשלת הימין על מלא. הידרדרנו למצבנו זה כי הקצה הימני של המרכז-הפוליטי סירב בכל תוקף לקואליציה עם שתי המפלגות שמייצגות את הערבים בישראל, והיטה בכך את הכף לצד של מכונת הרעל.  לפני שלושים שנה נרצח רבין רק משום שהוא נשען על ההצבעה של המפלגות הערביות לטובת הסכמי השלום. בתשובה לזעקות הלאומנים בכנסת, אמר רבין: "יש מנדט לשלום" והמנדט הוא אזרחי. 30 שנה אחרי הרצח הזה, המרכז הפוליטי עדיין פוחד מהמנדט האזרחי לשלום ובינתיים – האלימות מנצחת.

מדבריו בעצרת שנערכה בצומת כרכור, 15.11

עוד בנושא: https://zoha.org.il/141776/