שמי רונית ואני נמנית עם הנהגת עו"סות דמוקרטיה. כמו אחיותי, אני מטפלת היום בהלומי קרב, במשפחות שכולות, בניצולי נובה, ואני גם בת לאבא שהיה ניצול שואה. המלחמה גובה מחיר נפשי, כלכלי, פיסי ואנו נדרשים ונדרשות להתמודד עם ניפוץ מציאות, תלישות, מלחמה והרג, בצד עזרה הדדית, גילויי חוסן ונחישות שיהיה טוב יותר, התמודדות עם שינויים, הטוב והרע שבהם. אבל איך ניתן לתת מענה כשהמספרים גדלים ואנחנו עדים לעשרות אלפי נפגעי מלחמה ערבים ויהודים חדשים הזכאים לטיפול ולשיקום? איך לתת מענה למשפחות שמחכות ליקיריהן – 101 החטופים בעזה?

לא ניתן תמיד לסייע כי יש מלחמה מתמשכת וכל המשאבים מושקעים במלחמה ולא בשיקום ובטיפול. המלחמה משגשגת תוך הפקרת החברה והרווחה. משאבים מושקעים במלחמה במקום בביטחון תזונתי ובבריאות פיסית ונפשית, במקום בחינוך הנוער. סדר העדיפויות של המדינה הוא להשקיע כסף ומשאבים במקומות הכי לא נכונים, במקום בטיפול ראוי לכל נפגע ונפגעת מלחמה.

ואין לשכוח את מאות המשפחות השכולות החדשות, את החיילים הפצועים ואת הדרתן של אוכלוסיות שלמות, כגון הערבים. הצעת החוק שעולה השבוע להצבעה בכנסת תגרום לפסילת חברי הכנסת הערבים. זאת, על מנת לתקוע מסמר אחרון בארון הדמוקרטיה תוך התעלמות מ-20% מאזרחי המדינה שאף הם נמנים עם  נפגעי המלחמה. מול המציאות הקשה, אני מחזיקה בתקווה ובייאוש בכף יד אחת. למרות הכל אנו נהיה האור לו חיכינו. אבל קודם כל, המלחמה חייבת להיגמר מייד והחטופים צריכים לחזור עתה.

הממשלה צריכה ללכת הביתה עכשיו וצריך להפנות תקציב לשיקום נפגעי המלחמה ולכלל האזרחים במדינה. רק כשהמלחמה תיגמר והממשלה תתחלף ויהיה הסדר מדיני, נוכל לחזור לחלום על השלום ונוכל להתחיל להחלים. גם אם אני אתייאש לרגע, תמיד אחזור בנחישות להילחם ולקוות, כי אין לנו הפריווילגיה להתייאש ולנטוש.

מתוך דבריה של העובדת הסוציאלית רונית חיימוב בעצרת מחאה למען שחרור החטופים, צומת דרור, 26 באוקטובר 2024

עוד בנושא: https://zoha.org.il/133304