אומר בשיא הכנות – מאז 7 באוקטובר, לי כבר אין כוח וסבלנות לשמוע נאומים בהפגנות. עד המלחמה ארגנתי את ההפגנות ברמלה, עיר מגוריי, ונאמתי על כמה בימות ברחבי הארץ. מאז אוקטובר, אני בתחושה של "מה עוד יש לומר??". המצב מתדרדר במהירות ומסלים באופן שלא תיארנו לעצמנו. אבל כל עוד אנחנו כאן וממשיכים להיאבק, חשוב שנמשיך להציף את נזקי הממשלה הנוכחית בכל היבטיה, ואני כאן בעיקר כדי לספר על הנזקים בהיבט החברתי.
שמי עדי ואני פעילה בקבוצה עו"סות דמוקרטיה. אנו, עובדות ועובדים סוציאליים, הקמנו אותה בתחילת ההפיכה המשטרית. זאת מתוך הבנה שההפיכה ומהלכיה מנוגדים לערכי העבודה הסוציאלית ומסוכנים לחברה בישראל. לפני המלחמה נדהמנו לראות כיצד הממשלה גוזלת עוד ועוד תקציבים חברתיים לטובת משרדי הדתות והמורשת ועוד משרדים מומצאים ומיותרים רבים. ואז אירע 7 באוקטובר. כל בר דעת מבין שהתקציבים הכי חשובים כעת הם אלה שיאפשרו לאנשים לשמור על שפיות נפשית ותחושת ביטחון "שיש מי שדואג להם". לצערי, הממשלה לא נהגה כך, וכיום אפשר לאפיין את הממשלה במילה אחת: מרעיבה.
כלכלת "בעזרת השם" של סמוטריץ'
הממשלה מרעיבה את העניים! אריה דרעי, למשל, מחזיק אצלו 400 מיליון שקל המיועדים לחלוקת כרטיסי מזון לקראת החגים. אך לאחר שבג"צ פסק בשנה שעברה שהקריטריונים לחלוקה מפלים כדי שהמקבלים יהיו בעיקר משפחות חרדיות, ש"ס לא יכלה להמשיך בחלוקה כרצונה. אולם המפלגה לא קבעה קריטריונים חדשים ולמעשה הפסיקה את החלוקה למשפחות עניות! אלה לא קיבלו דבר בפסח שעבר ונראה שגם לא יקבלו לקרא ראש השנה הקרב. נראה שש"ס לא דואגת לחלוקה פשוט כי אין העדפה לקהל הבוחרים שלה.
הממשלה מרעיבה את המוחלשים! יוקר המחייה והמצב הכלכלי במדינה, הודות לכלכלת "בעזרת השם" של שר האוצר, פוגעים בכולם אך בעיקר באוכלוסיות מוחלשות. אלה צריכות לבחור בין מזון לבין תרופות ולוותר על כל דבר אחר.
הממשלה מרעיבה את המגזר הציבורי! בעלי תפקידים חשובים במגזר הציבורי, כגון סייעות בגנים, מדריכים בפנימיות, פסיכולוגים בשירות החינוכי ועובדים סוציאליים, מקבלים שכר שכלל לא תואם את הקושי והעומס בעבודה ואת האחריות שבחובה. אתן לכם דוגמא אחת מיני רבות, שמראה כיצד בשל הרעבה זו אוכלוסייה נפגעת. כוונתי למרכזי קשר הורים-ילדים. מרכזי הקשר של משרד הרווחה נועדו לאפשר מפגשים מפוקחים ומוגנים בין ילדיהם לבין הוריהם על רקע של גירושים מורכבים או אלימות במשפחה. כמו בכל תחומי הרווחה, גם במרכזי הקשר חסרים תקנים או שלא מצליחים לאייש אותם בשל תנאי העסקה ירודים. בשל כך נאלצים הורים וילדים לחכות חודשים רבים למפגש. לפי דו"ח מבקר המדינה, עליהם לחכות 8 חודשים לפגישה.
הממשלה מרעיבה את המורים ואת מוסדות החינוך הממלכתיים! לאחרונה לא היסס משרד החינוך לקצץ רבע מיליארד שקל בתקציב סבסוד הצהרונים. קיצוץ זה פוגע בעיקר במעמד הביניים הקורס ובמעמד הנמוך יותר. ואם לא די בכך, החליטה הממשלה להעסיק כמורים אנשים ללא תעודת הוראה, מה שללא ספק יפגע ברמת הלימודים. ממשלה זו גם תוקעת את המשא והמתן עם מורי החינוך העל יסודי, מה שהוביל להשבתתו.
הממשלה מרעיבה את מערכות הרווחה והבריאות! לאחרונה פורסם שמשרד האוצר יעביר למולדובה 700 אלף שקל כדי שתפתח את מעבר הגבול לאוקראינה ובכך תעזור לחסידי ברסלב להגיע לאומן. אומר לכם מה אפשר לעשות בסכום הזה למען מערכת הרווחה: לממן תוכנית טיפול בקהילה לחמש משפחות עם ילדים בסיכון למשך שלוש שנים, או לממן 190 טיפולים רגשיים עבור נפגעי 7 באוקטובר, וכן הלאה.
דם החטופים על ידי הממשלה
הממשלה מאפשרת את המשך הרעבת החטופים הסובלים והמעונים, ולא דואגת להצילם בזמן. אפילו השר גלנט התריע לאחר החלטת הקבינט המפקירה אותם (29.8): "מה קרה לנו? אנחנו מדברים על אנשים שנחטפו מהמיטות שלהם! על מה אנחנו מדברים? על שישה שבועות שאחריהם נשמרת לנו הזכות לשוב ולהילחם בכל מקום ברצועה, גם בפילדלפי – בדיוק כמו בסיום העסקה הקודמת". ואני אומרת: דמם של החטופים שנרצחו בעזה על ידיהם של 64 חברי הממשלה שלא דאגו להצילם!
הממשלה מרעיבה את כל מי שמנסה לדאוג לאזרחים! הממשלה התבקשה לאחרונה להקצות שני מיליון שקל לרכישת שני אמבולנסים לתושבי קו העימות בצפון והיא סירבה. במקביל החליטה הממשלה להקצות, לראשונה בהיסטוריה, שני מיליון שקל למימון סיורים בהר הבית. מבחינתה חשוב יותר לסייר בהר הבית מאשר להתפנות באמבולנס לאחר נפילת טיל. בושה!
הממשלה מרעיבה את המפונים ואת תושבי קו העימות! גם בצפון וגם בדרום, נבנו בתי ספר עורפיים מעטים שלא מספיקים לכלל התלמידים. בדרום בנו רק ביה"ס יסודי עורפי, כך שהתיכוניסטים אמורים לחזור וללמוד במרחק של ארבעה קילומטר מהגבול, בקו ישיר לחאן יונס, ומי שמפחד – שיחפש את עצמו. בצפון בנו בתי ספר עבור 75% מהתלמידים בלבד. במשרד החינוך אומרים שאין מקור להגדלת התקציב. ברור שאין תקציב, כי העבירו מיליארד ו-200 מיליון שקל מהתקציב של החינוך הממלכתי לחינוך החרדי.
מייצרים תקווה
בסיום דברי אומר כמה מילים על תקווה. אני מאמינה שתקווה היא לא דבר שמוצאים אלא דבר שעושים. עושים אותה יחד. עושים אותה בלי לוותר. זיכרו מה קרה בפולין. זיכרו שמשטרים מושחתים יכולים ליפול כשהאזרחים לא מוותרים – ואנחנו לא נוותר.
מהטמה גנדי, לוחם החירות ההודי, אמר: "ברגע של ייאוש, אני נזכר שלאורך כל ההיסטוריה דרכן של האמת והאהבה ניצחה תמיד. היו רודנים, ולזמן מה הם נראו בלתי מנוצחים. אבל בסוף הם תמיד נופלים. זיכרו זאת תמיד".
מתוך דבריה של העובדת הסוציאלית בהפגנה בהוד השרון נגד הממשלה ולמען עסקת חטופים, 31.8
עוד בנושא: https://zoha.org.il/121573
