540 ימים של הפקרה. צריך באמת לאבד כל צלם אנוש כדי לעשות את מה שעושה הממשלה שלנו – לגזור בפועל את גורלם של האנשים שלנו בעזה. זלזול כל כך בוטה בחיי אדם תמצאו רק בדיקטטורה, ואנחנו כבר שם כי את קידוש ערך חיי האדם תמצאו רק בדמוקרטיה.

שלטון פשיסטי מקדש את המנהיג, את האדמה, את האידיאולוגיה – חיי אדם נועדו לשרת את השלטון, ולא ההיפך. אני שואלת אנשים: "למה אתם לא יוצאים להפגין?". הם עונים לי: "אם הממשלה תפר את פסיקת בג"ץ, נצא. אז יהיה משבר חוקתי". אבל זו טעות חמורה שהמחנה הדמוקרטי חוזר ומשמיע אותה כבר זמן רב. המשבר החוקתי כבר כאן.

דמוקרטיות לא מתות ברגע. הן מתות לאט, ובשקט. הדמוקרטיה שלנו גוססת בשקט מופתי, בעיקר כשברקע רעש המלחמה מחריש האוזניים המפריע לנו לשמוע את זעקותיה של הדמוקרטיה לעזרה. ממש כפי שאנחנו לא שומעים את החטופים מתחת לאדמה, כי רעש ההפצצות גובר עליהם.

המחנה הדמוקרטי מחכה ל-8 באפריל כדי שבג"ץ יכריע שפיטורי ראש השב"כ אינם חוקיים. זו אופטימיות מאוד לא זהירה. בג"ץ יכול להכריע שהוא לא מתערב. מעבר לכך, גם אם בג"ץ ימצא כשל פרוצדורלי כלשהו, הממשלה תמצא את הדרך לפטר את רונן בר באופן תקין וחוקי.

אין ספור חזיתות

אך הממשלה תוקפת את הדמוקרטיה באין ספור חזיתות, אחת מהן היא פיטורי ראש השב"כ. יש עוד רבות: שרים שמסרבים להתייצב לחקירות משטרה; ראש ממשלה בניגוד עניינים חמור מול גורמים רבים וחקירות שונות; חשדות לבגידה בלשכתו; פיטורי יועצת משפטית על הפרק; חברי כנסת ושרים פורצים לבסיס צבאי; תקציב שערורייתי; פירוק מערכת המשפט ועוד ועוד. השלם גדול מסך חלקיו והתמונה הגדולה פשוטה: הממשלה מכוננת דיקטטורה משיחית, והיא תדע לעשות את זה גם בפרוצדורות חוקיות. ולכן – בהפיכה משטרית לא נלחמים בבית המשפט, אלא ברחובות.

וכמו שאני אומרת לתלמידיי – כשפוגעים בזכויות ובחירויות של מישהו, בסוף פוגעים בזכויות של כולם. פגיעה שיטתית בזכויות אדם, גם של קבוצה מסוימת, תוביל בהכרח לפגיעה בזכויות של כל בני האדם – כולל אזרחי המדינה. פגיעה בזכויות אדם מתחילה תמיד מן "האחר". האחר המוחלט אצלנו הוא הפלסטינים. היום – וכבר הרבה זמן שהם נתונים לדה-הומניזציה ולטרור יהודי מתמשך. גם הערבים אזרחי ישראל כבר מזמן משלמים את המחיר. לאחרונה ובתכיפות גוברת – אלה כל מתנגדי המשטר. ואל תתבלבלו: זה יגיע לכולם, גם למצביעי הקואליציה.

נרמול הפגיעה בזכויות אדם

נרמול הפגיעה בזכויות הוא ההסבר היחיד לשאלה איך עבר פה מתחת לרדאר שסיום הפסקת האש בעזה כלל מתקפה שבה נהרגו כמעט 300 נשים וילדים בהפצצה אחת. במהדורות השבט של חדשות 8 בערב, מדברים על סיכולים והתנקשויות. זה לא מפתיע לאחר ששרים וחברי כנסת טוענים שוב ושוב שאין חפים מפשע בעזה, ולכן כל מה שיקרה שם לגיטימי. בהיגיון פשוט – אם הכל לגיטימי, אז מה הבעיה להפציץ את החטופים שלנו, שמופקרים שם כבר 540 ימים.

באחרונה נרשמו עוד כמה אירועים "שעברו מתחת לרדאר": קיצוץ יום הבראה לכל העובדים במשק, בעלות של 1.3 מיליארד שקל, שבאורח פלא הם בדיוק הסכום שיועבר כתוספת לישיבות החרדיות; עוד 390 מיליון שקלים זרמו למשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות של סטרוק הכהניסטית.  באותו זמן חסרים 213 מיליון שקל לשיקום קיבוץ ניר עוז.

התקציב כלול סעיף של 28 מיליון שקל למניעת נשירה מישיבות, ולאן נושרים מישיבה? חשוב מאוד שהמדינה תממן את מניעת הנשירה המסוכנת הזאת! במקביל, מקצצים 20 מיליון שקלים בתקציב ההשכלה הגבוהה. 600 מיליון שקל מיועדים לתוספות שכר למורים ברשתות החינוך החרדיות, ומנגד – קיצוץ של 3 מיליארד שקל בשכר העובדים במגזר הציבורי. אגב, למורים במערכת הממלכתית יקצצו בין 300 ל-800  שקל בחודש בשכר, כשברשתות החרדיות שכר המורים דווקא יעלה.

הפגיעה אינה רק בזכויות המורים, אלא בעיקר בזכויות הילדים שלנו: כמעט 40 תלמידים בכיתה, אין מורים, אלימות ובריונות בבתי הספר, ואין מי שיושיע את הילדים שלנו מהזוועה המתחוללת בבתי הספר. ממשלה שפוגעת כך בילדים שלנו, מה הפלא שפוגעת בחטופים ומפקירה אותם?

חברים, הממשלה לא מחכה לבג"ץ, ולכן גם אנחנו לא יכולים לחכות. כשהם אומרים "ביחד ננצח", הם מתכוונים שינצחו את הדמוקרטיה. אבל אנחנו לא ניתן, וזה הזמן להעצים את המחאה: יציאה המונית לרחובות ומרי אזרחי לא אלים. כשהממשלה מצפצפת על החוק, אנחנו לא נבדוק אם השביתה או חסימת הכביש או אי תשלום מיסים הם חוקיים או לא חוקיים.  איננו מחכים לבג"ץ, לארנון בר דוד, לראשי ארגוני המורים. אנחנו לא מחכים לדבר. זה הזמן להפגין, לשבות, לחסום כבישים, ועוד ועוד. רק ביחד ננצח את הדיקטטורה הנרקמת מול עינינו. רק ביחד – נשמור על זכויות האדם כאן. והמשימה הראשונה שלנו – להחזיר את כולם הביתה, עכשיו!

מתוך דבריה של גלי עשת בהפגנת מחאת העם בחיפה, 29.3

עוד בנושא: https://zoha.org.il/136433