אני מייצגת את הארגון אקדמיה לשוויון. בארגון שלנו כאלף חברות וחברים, סטודנטים וסגל. ארגוננו מבקש לקדם את ערכי השמאל באוניברסיטאות ובמכללות בתחומים מגוונים. מאז אוקטובר 2023, התארגנו בקמפוסים השונים במחאה נגד המתקפה הרצחנית של ישראל על עזה, בקריאה להפסקת אש מיידית ולשחרור החטופים. אבל למרות שראינו מההתחלה את ממדי ההרג וההרס, את מחיקת הערים והמשקים החקלאיים, את ההתעללות בשבויים במחנות המעצר ובבתי הסוהר; ולמרות שדי מהר הבנו שפשעי המלחמה הופכים רצח-עם, איש מאתנו לא ציפה לממדים כאלה של השמדה, של אכזריות שאין לה שום גבול: של הרעבה עד מוות, של ירי מכוון לעבר אנשים שמנסים להשיג מעט אוכל, של הפצצת צוותים רפואיים וצוותי חילוץ, של תכנון מדוקדק ושטני של מחנות ריכוז והגליה.

ב-15 ביולי התפרסם ברחבי העולם מכתב פתוח שכתבו פרופ' איימן סובח, פרופ' עומאר מילאד ופרופ' אסד אסעד – נשיאי האוניברסיטאות הציבוריות בעזה: אל-אקצה, אל-אזהר-עזה והאוניברסיטה האסלאמית. הנשיאים כתבו על ההשמדה המכוונת של עולם הלימוד. הם ציינו את מחיקת כל האוניברסיטאות בעזה, את ההרג המכוון של אנשי סגל וסטודנטים, את ההרס עד היסוד של מבנים, ספריות ומעבדות. ועם זאת, הם מדגישים: האוניברסיטאות שלנו ממשיכות להתקיים! אנחנו לא מסתכמים בבניינים. אנחנו קהילות אקדמיות שעדיין חיות ונחושות להתמיד ולהיות מופת של נחישות, תקווה וחופש אינטלקטואלי.

שואה מתחוללת בעזה. ואנחנו רואים בהתפעלות איך מתוך התופת, הרעב, הצמא, החולי והחולשה, מגייסים אנשים כוחות כדי לשמור על הרוח. אני צופה בקליפים הקצרים שמעלה סניף עזה של הקונסרבטוריון למוסיקה ע"ש אדוארד סעיד. אני עוקבת אחרי אמני הקרקס ומספרי הסיפורים שמצחיקים ילדים במחנות העקורים. ואני יודעת, כשאני רואה את אלה, שאסור לנו להתייאש. אני רוצה לומר, עם איימן עודה: עזה תנצח!

זה כל כך מורכב. מצד אחד, הזוועה אינה ניתנת להכלה וקשה לדמיין איך עזה תקום מההריסות, איך זה יקרה? מצד שני, אנחנו כאן חיים בתוך חברה חולה מאד, אחוזת פשיזם, בערות ושנאה.  אנחנו נדהמים מכך שכבר כמעט שנתיים מנסחת הקהילה הבינלאומית גינויים אבל לא עושה שום דבר קונקרטי כדי להפסיק את ההשמדה. ובכל זאת, יש הפגנות ענק ברחבי העולם; איגודים מפעילים סנקציות על ייצור ועל משלוח נשק לישראל; האגודה הרפואית הבריטית השעתה קשרים עם ההסתדרות הרפואית בישראל; אוניברסיטאות מחרימות את המוסדות האקדמיים כאן. כל צעד כזה נותן טיפת תקווה. אנחנו ננצח כשעזה תנצח, ואסור לנו להרפות עד שזה יקרה.

מתוך דבריה של ד"ר ענת מטר בהפגנה ההמונית נגד המלחמה שנערכה בעיר סח'נין ב-25 ביולי האחרון.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/139145