חיים יבין הובא אתמול (שישי) למנוחות בבית העלמין גבעת השלושה. יבין עסק במהלך כל שנותיו בטלוויזיה בנושאים הכי מהותיים, הסכסוך בין הציונות לפלסטינים, פערים מעמדיים, חינוך, מזרחים ואשכנזים, הגירה, היחס למהגרי עבודה, ההערצה לצבא. אפשר לא להסכים עם התוכן אבל הוא הותיר אחריו מפעל ענק של יותר מאה סרטים דוקומנטריים, מאות כתבות וארבעים שנות הגשת מהדורת החדשות.

התחלתי לעבוד עם חיים ב-1999 בתור תחקירן על הסדרה "בין המהפכים" על מערכות הבחירות בישראל מאז 1977. ב-2003 פגשתי אותו מחזיק במצלמה קטנה במחאה של תעאיוש בשדות הכפר כיפל חארת' שבקרבת ההתנחלות אריאל והוא ראיין אותי. זמן מה לאחר מכן, יבין שהיה הציוני הכי נאמן ומסור שהכרתי, ולמרות שהוא הכיר אותי בתור אנטי- ציוני נאמן ומסור, הציע לי להצטרף אליו בתור במאי משנה, צלם ותחקירן לסדרות "ארץ המתנחלים" ו"תעודה כחולה" על הפלסטינים אזרחי ישראל.

חיים לא חיפש מסכימנים, לא בצוותים שעבדו איתו ולא בין המרואיינים, הוא לא רצה בטלוויזיה שלו ללטף ולהתלטף, הוא לא נרתע מעימותים ולא היסס לפעמים גם לעשות פרובוקציות בשביל לנסות להגיע לאיזושהי אמת. חיים רצה להגיע לכל מקום, ממש לכל מקום. השוק בח'אן יונס, חוות מתנחלים בדרום הר חברון, שכונות עוני בבית שמש ובירושלים, גם למטוסו הפרטי של בעל ההון טד אריסון, ואז לתת את הבמה לכולם כולל כולם ואפשר וצריך היה להגיד הכול. הוא היה אמיץ וחרוץ ועקשן.

הגענו לרצועת עזה ב-2004, אז דאגו לביטחוננו ע'אזי אבו ג'יאב, איש השמאל הפלסטיני ומרואיין ותיק של חיים מתחילת שנות התשעים, יחד עם אנשי ביטחון צעירים של הרשות הפלסטינית. מלבד הראיונות המסודרים בבתים ובחצרות, חיים רצה לראיין אנשים בשוק של ח'אן יונס.

אנשי הביטחון הפלסטינים לא הסכימו וחיים אמר להם שהוא דובר גרמנית ושיציגו אותנו בתור צוות הטלוויזיה הגרמנית. הם היו צעירים שלא עבדו בישראל ולא ישבו בבתי הכלא הישראלים, לא הכירו אותו והסכימו. כשירדנו מהרכב קרה מה שהוא חשב שיקרה, תוך עשר שניות כל השוק זיהה אותו, "אהלן חיים יבין, מה שלומך?", והיו שאלות קשות. כל הקולות צולמו ושודרו.

חיים רצה להאמין בכל כוחו שיש שני סוגים של ציונות, ציונות חזירית וציונות הומניסטית כמו שהוא קרא לה. זה היה המסר העיקרי שנאבק עליו בכל עשייתו הטלוויזיונית ובסרט "מר טלוויזיה" שהוא הציע לי לעשות עליו בהפקה של הערוץ הראשון לאחר שפרש מהגשת מהדורת החדשות ב-2008. אמנם בסוגייה הכי מהותית להמשך קיומנו כאן נשארנו חלוקים לגמרי ובכל זאת, למרות המחלוקות הרבות, היינו חברים טובים ואהבתי אותו.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/122973/