"סולידריות", פסטיבל קולנוע, אקטיביזם וזכויות אדם, יתקיים מ-13 ועד 19 באפריל – זו השנה הרביעית, בסינמטק תל–אביב. המארגנים מסרו כי "הפסטיבל מבקש להעניק תקווה והכרה למאבקים החברתיים השונים, ובו בזמן לחברם למהלך כולל אחד. הוא קורא, בדרכו, לקדם את השלום וזכויות האדם באזורנו, להתנגד לכיבוש ולכל צורה של גזענות, אפליה וקיפוח, ולקדם ערכים של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. הפסטיבל מציע במה לכל מי שקולם לא נשמע דיו במרחב הציבורי, מתוך אמונה כי אקטיביזם הוא אמצעי להגנה על זכויות וליצירת שינוי, וכי עולם אחר אכן אפשרי".
קרבנות הטבח שביצעו חיילי פלוגת חי"ר מאוגדה 11 של הצבא האמריקאי בתושבי הכפר מִי ליי (צילום: ויקיפדיה)
בפסטיבל יתקיימו הקרנות בכורה של סרטים מהארץ ומחו"ל: "קול השלום" של פרדריק קריסטאה, במסגרת רטרוספקטיבה שעורך הפסטיבל ללוחם השלום אייבי נתן במלאות 50 שנה לטיסתו ההיסטורית לקהיר; "האיידול" של האני אבו אסעד; "רצים לחופש" בגרסת הבמאי דוד וקסמן; "גם אם אדמתי בוערת" של דרור דיין, על אקטיביסטים ישראלים ופלסטינים בכפר נבי סלאח.
כמו כן ייחשפו חומרים תיעודיים נדירים בפרויקט "קולנוע שובר שתיקה" של ג'אד נאמן וארגון שוברים שתיקה, ושני פרויקטים של בצלם: אחד על נשים בכיבוש, בשילוב סרטה של מיכל אביעד "הנשים ממול"; והשני על עזה והמצב העגום השורר בה.
בין הסרטים הנוספים שיוקרנו יהיו :"האזרח נאווי" של ניסים מוסק על פעיל "תעאיוש" באזור דרום הר חברון, עזרא נאווי; "רושמייה" של סלים אבו ג'בל; וסרטו הקלאסי של ג'ילו פונטקורבו "הקרב על אלג'יר".
עוד שלושה סרטים שיוקרנו במסגרת הרטרוספקטיבה לאייבי נתן הם "כל ממזר מלך" של אורי זוהר; "עם שקיעת החמה" של איתן חריס; ו"ערוס אל ג'ליל" של באסל טנוס. לצד ההקרנות יציע הפסטיבל דיונים, תערוכות ומופעים, המחברים את העשייה הפוליטית עם התרבותית. הפסטיבל מתקיים כאמור בסינמטק תל אביב בשיתוף בצלם, רופאים לזכויות אדם, שוברים שתיקה, סיכוי, פורום המשפחות השכולות הישראלי–פלסטיני, רבנים למען זכויות אדם, הגלריה לאמנות אום אל פחם ותיאטרון יפו.
שוברי שתיקה במלחמת וייטנאם
במסגרת הפסטיבל "סולידריות" ייחשף לראשונה הפרויקט של הבמאי ג'אד נאמן – "עדותה של ניצולה", שצולם בחודש מאי 2004 בווייטנאם. זו עדות לגבי הטבח שביצעו חיילי פלוגת חי"ר מאוגדה 11 של הצבא האמריקאי בתושבי הכפר מִי ליי בחודש מארס 1968. לצד העדות יוקרנו קטעי סרטים, שבהם חיילים אמריקאים שהשתתפו באותה מלחמה שוברים שתיקה ומדווחים על חלקם בפשע המלחמה בכפר.
הטבח סימל יותר מאירועים אחרים את פשעי המלחמה של כוחות הכיבוש האמריקאיים בווייטנאם. בשל הרצח ההמוני במי ליי, שהתרחש בסמיכות למתקפת הטט של כוחות השחרור הווייטנאמים, ועל רקע התנועה נגד המלחמה בערים ובקמפוסים ברחבי ארה"ב, שינתה דעת הקהל האמריקאית את עמדותיה מרצון לניצחון ברור בווייטנאם לשאיפה לסיום הלחימה מהר ככל האפשר. כמו כן, הלכה וגברה ברחבי העולם ההתנגדות לכיבוש האמריקאי והעמיקה הסולידריות הבינלאומית עם העם הוייטנאמי.
בשיחה עם "זו הדרך" מסר הבמאי נאמן: "החלטתי להיכנס לפרויקט כי היו שם, בווייטנאם, 'שוברי שתיקה' שהתריעו וחשפו את הפשעים של הכיבוש". לדבריו "ללא עדויותיהם של אותם חיילים אמיצים שהתנגדו להמשך המלחמה והכיבוש, לא ניתן היה לחשוף את ממדי הטבח. עבורי זו דוגמא למצפון אנושי. בארה"ב קוראים להם ה'שורקים במשרוקית'. בעלי המצפון האלה זוכים בהערכה ואף בהגנה – בניגוד למה שקורה כאן, בישראל".
מהטבח זכור דווקא סיפורם יוצא הדופן של הטייס יו תומסון וצוות מסוקו. תומפסון, בעזרת המקלען לורנס קובורן והמכונאי המוטס גלן אנדראוטה, הציל את חייהם של כמה מהקורבנות בכך שהפריד פיזית במסוקו בין קו האש לבין האיכרים, התעמת עם מפקדי הכוח ואיים להפעיל את מקלע המסוק אם ימשיכו להרוג אזרחים. תומפסון וצוותו לא רק התערבו במבצע של יחידה אחרת, אלא גם סירבו במופגן לפקודות שנתנו להם קצינים בכירים. לאחר שאסף כמה שיותר איכרים פצועים במסוקו, מיהר תומפסון לבסיסו ודיווח לממונים על אודות הטבח. מיד לאחר מכן ניתנה הוראה לכוח באזור להפסיק את האש. תומפסון גם התלונן באופן רשמי בפני הצבא על פשעי המלחמה להם היה עד. בעקבות התלונה, נערך תחקיר לא רשמי, ולפי מסקנותיו, כ-20 אזרחים נהרגו "בהיסח דעת" במהלך המבצע במי ליי.
למרות זאת, דעת הצבא נותרה כשהייתה: "הפעולה במי ליי תוארה כניצחון צבאי, בו נהרגו 128 מאנשי האויב". רק כעבור שנים נערכו משפטים, והאחראים לטבח נידונו לתקופת מאסר ארוכות. "בארה"ב חושפי הטבח היו לגיבורים, ובישראל סותמים את הפה לשוברי שתיקה", סיכם ג'אד נאמן.
