מאת אפרים דוידי

    שר האוצר יובל שטייניץ והממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר ידין ענתבי הציגו בשבוע שעבר רשמית את הצעתם למודל חדש לחיסכון פנסיוני בישראל. לדבריהם, ההצעה החדשה תדאג להתאמת החיסכון הפנסיוני למאפייני החוסך ולגילו. לשם כך, יחויבו גופי הביטוח לפנסיה (קופות הגמל, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח) להציע בין חמישה לשבעה מסלולי השקעה ייעודיים, שלכל אחד מהם הרכב השקעות שונה. בנוסף, יוכלו גופי הביטוח לנהל גם מסלולי השקעה "מתמחים" במניות או באגרות חוב.

    השר שטייניץ והממונה ענתבי כינו את הצעתם "מודל ישראלי", אך בפועל זו גרסה ישראלית של ה"מודל הצ'יליאני", שהושלט בעת הדיקטטורה של הגנרל פינושה, בעצתם של כלכלנים אמריקאיים.

הדגם הצ'יליאני

    ל"דגם הצ'יליאני" שלושה עקרונות: 1. כל קרנות הפנסיה מופרטות; 2. כל החסכונות לפנסיה מיועדים אך ורק לשוק ההון, כלומר לעסקות של בעלי הון; 3. מדיניות ההשקעה מבחינה בין חוסכים צעירים לבין חוסכים מבוגרים יותר.

    שטייניץ וענתבי הדגישו בדבריהם את הנקודה השלישית, וציינו כי מסלול פנסיה לחוסך צעיר יכלול יותר סיכונים, ואילו המסלול למבוגרים יהיה זהיר יותר. בין היתר יגובשו מסלול לפנסיונרים, מסלול לבני 60 ומעלה עד ליציאתם לפנסיה, מסלול לבני 55-60, וכן שניים עד ארבעה מסלולים שונים, המיועדים לחוסכים עד גיל 55. אך הם התעלמו משני העקרונות הנותרים של הדגם הצ'יליאני, שעוצב בידי תלמידיו של הכלכלן הניאו-ליברלי מילטון פרידמן.

    במסגרת יישום הסעיף הראשון בתוכנית, צ'ילה היא המדינה היחידה בעולם, בה הופרט כל מערך הפנסיה. במדינות אחרות, גם באלה שבהן בוצעו הפרטות בתחום הפנסיה, כמו ארגנטינה או ישראל, נותרו במערכת הפנסיה חלקים שאינם בבעלות פרטית. כך, למשל, קרנות הפנסיה הוותיקות בישראל לא הופרטו עד כה; הפנסיונרים הוותיקים של שירות המדינה מקבלים פנסיה תקציבית.

    חשוב לזכור, כי מערכת הפנסיה של צ'ילה הופרטה בעת הדיקטטורה של הגנרל פינושה. הפרטה זו נערכה ללא התייעצות עם גוף כלשהו – הפרלמנט היה סגור, נאסר על המפלגות לפעול ואיגודי העובדים פעלו במחתרת. הפרטת הפנסיות בוצעה בעקבות הפרטת רוב החברות והשירותים הממשלתיים לטובת בעלי ההון – תומכיו הנאמנים ביותר של הגנרל הרוצח.

    כללי החיסכון הפנסיוני בצ'ילה נותרו בעינם גם לאחר תום הדיקטטורה. אך מה קרה בינתיים לגימלאים של צ'ילה?

    כל החוסכים לפנסיה (צעירים כמבוגרים) וכל הגמלאים בצ'ילה גילו בחודשים האחרונים, שכל ההשקעות, לרבות אלה שנחשבו "בטוחות" ואלה שהוגדרו "מסוכנות", הפכו לאסון של ממש. גמלאים שיצאו בחודשים האחרונים לפנסיה סיפרו לעיתונות הצ'יליאנית כי "זכו" לגמלה חודשית ששיעורה בין 50 ל-120 שקל בלבד, וזאת, לאחר עשרות שנות חיסכון פנסיוני. זו פנסיה עלובה גם במושגים צ'יליאניים, שכן אינה מאפשרת לרכוש אפילו סל מוצרים מזון בסיסי. כפי שאמר במרירות אחד הגמלאים: "בגיל כה מבוגר, ולאחר שעבדתי קשה כל החיים, הפכתי לנטל על ילדי, שאף הם עובדים קשה כדי לפרנס את משפחותיהם".

    לפי חישובים שנערכו בצ'ילה, רופאה בכירה ובעלת שכר גבוה, שהחלה להפריש לקרן הפרטית מכספיה מתחילת העבודה ב-1981 והיוצאת השנה לפנסיה, תקבל גמלה חודשית של 2,750 שקלים. אילו אותה רופאה הייתה נשארת עמיתה בקרן הפנסיה הממלכתית, זו שפינושה הפריט, היא יכולה הייתה לקבל גמלה של  5,000 שקלים.

העיקר – לדאוג לשוק ההון

    אך לפני מחצית השנה, ענתבי היה גלוי לב יותר: "התחייבנו בפני הממשלה להציג בתוך חצי שנה מודל של חיסכון בהתאמה אישית לחוסך, ובעיקר לגילו של החוסך, תוך אימוץ עקרונות מהמודל הצ'יליאני" – הדגיש בדבריו בוועידת ההון והשלטון השנתית, שערך העיתון "גלובס"  בת"א בדצמבר האחרון.

    ענתבי אמר, שאין כוונה להעתיק את מה שנעשה בצ'ילה, גם בגלל שהמודל הצ'יליאני רחוק מלהיות מושלם וגם בגלל ששוק הפנסיה של צ'ילה הוא שוק קטן ולא מפותח, שחולש על מרחב של כ-15% משוק הפנסיה הישראלי. אז מדוע בכל זאת לאמץ את המודל הצ'יליאני?

    הסיבה לאימוץ ה"מודל הצ'יליאני" אינה נעוצה במצוקת הגמלאים. הסיבה אחרת לגמרי, כפי שהסביר ענתבי  אותו נאום: "צריך להיזהר מדיבורים הנשמעים עכשיו על כך, שהכסף לא צריך להיות בשוק ההון. צריך לזכור: הכלכלה הפיננסית היא הגורם שמאפשר את קיומה של הכלכלה הריאלית". גם הממונה לשעבר על שוק ההון אייל שלוש, קרא לאפשר השקעת כספי פנסיה במסלולים עם סיכון, שכן אחרת יעלה מחיר ההון. במילים אחרות: הדאגה של אנשי האוצר, הוגי רפורמת הפנסיה נוסח צ'ילה, היא קודם כל דאגתם לכמות ההון שתעמוד לרשותם של בעלי ההון.

מחאת עובדים בצ'ילה

    ועוד דבר שלא סיפרו אנשי האוצר לעיתונאים, בעת שבישרו על "המודל הישראלי לפנסיה": בצ'ילה החלה מחאה משולבת של עובדים וגמלאים בדרישה פשוטה: הלאמת קרנות הפנסיה וניהולן בדרך שנוהלו לפני שלטון פינושה.

    עבור הצ'יליאנים זו דרישה הגיונית, לגיטימית ואפילו מציאותית. הרי מעבר לרכס האנדים, בארגנטינה, ובעקבות המשבר הקפיטליסטי העולמי, החליטה הממשלה בראשות הנשיאה קריסטינה דה קירשנר להלאים את כל קרנות הפנסיה הפרטיות, להן היו כ-9 מיליון עמיתים, ולהנהיג בארצה פנסיה ממלכתית חובה לכל העובדות והעובדים.