באחרונה פרסם דו"ח החוקר את חסמים בהנגשת ההשכלה הגבוהה במרחב האקדמי בישראל. הדו"ח יצא לאור על–ידי עמותת סיכוי ומרכז דיראסאת, המרכז הערבי למשפט ומדיניות. נמסר כי "דו"ח זה מבקש להציג תוצאות מדידה, שנערכה על ידי עמותת סיכוי ומרכז דיראסאת, ביחס לחסמים המקשים על הנגשת ההשכלה הגבוהה לערבים–פלסטינים אזרחי ישראל. בישראל נכתבו כבר דוחות רבים בסוגיה זו אולם דוחות אלה התמקדו בסטודנט הפלסטיני והחסמים שהוא נושא עימו מעולמו החברתי והתרבותי ומיעטו לבחון את האופן שבו המוסדות האקדמיים בישראל חוסמים את הסטודנט ואת יכולתו להיקלט ולהצליח בלימודיו".

"יום אמריקה" באוניברסיטה העברית בירושלים (צילום: שגרירות ארה"ב)

המדידה בדו"ח נעשתה בהתייחס לחסמים הקשורים באקלים של המוסד האקדמי הישראלי. האקלים בקמפוס הינו אחת הסוגיות הבולטות שחוקרים בוחנים כדי להבין את החסמים העומדים כיום בפני קבוצות מיעוט בעולם. ברמה החברתית סטודנטים מקבוצות מיעוט חשים ניכור חברתי ותרבותי משום שהם חשים כי מוסד הלימודים מקפח את התרבות שלהם. הם מבחינים כי קיימת הפרדה חברתית במרחבים המשותפים בקמפוס ושקיימת תחרות בין גזעית הסמויה מן העין. הפעילויות החברתיות בקמפוס מייצגות ומכוונות כלפי הסטודנטים מקבוצת הרב, וחברי קבוצות מיעוט חשים שאין להם חלק או תרומה מבחינה חברתית. גישה זו גורמת להם לתחושות של כעס, תסכול וחוסר אונים התורמים לתחושות הניכור והזרות בקמפוס.

מתוך התובנות הללו דו"ח ביקש לבדוק אלמנטים מרכזיים המבנים את האקלים במרחב האקדמי בישראל. "בחרנו בשני היבטים בעלי משמעות רבה ליצירת תחושת שייכות בקרב הסטודנטים הערבים–פלסטינים כלפי המרחב האקדמי בישראל: נוכחותה ומקומה של השפה הערבית בקמפוס, והמקום שניתן לתרבות הערבית–פלסטינית בכל אחד מן המרחבים האקדמיים שנבחנו". הבדיקה נערכה בארבע אוניברסיטאות מחקר בישראל, שנבחרו בשל מרכזיותן במפה האקדמית בישראל: אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית בירושלים.

ממצאי המיפוי מציגים תמונה עגומה: כל המוסדות האקדמיים שנבדקו לא עמדו ביעד שהציבה המועצה להשכלה גבוהה  לתרגום אתרי האינטרנט לערבית, כמעט ואין שילוט בערבית ברוב האוניברסיטאות, חיי התרבות של הסטודנט הערבי כפי שמשתקפים בפעילויות וביחס שמקודמים על ידי הממסד האקדמי דלים, עד לא קיימים. שפתו ותרבותו כמעט אינם נוכחים במרחב, והמעט שיש אינו יכול להצביע על שייכותו למקום, או ליצור אותה. 

הנכחת התרבות והשפה של אזרחיה הערבים–פלסטינים במדינת ישראל בקמפוסים אינה מהווה כיום חלק מהמדיניות האקדמית. היבטים אלה אינם נמצאים בדו"ח המל"ג משנת 2013, "ואינם על סדר היום של אף אחת מן האוניברסיטאות שסקרנו". כפי שמראים הממצאים באופן חד משמעי, לתרבות העברית ולשפה העברית יש ייצוג ונוכחות רבים ונרחבים. התרבות הערבית–פלסטינית נעדרת כמעט לחלוטין מן הקמפוסים, ולשפה הערבית שמור מקום מועט מדי, באופן כזה שהיא כמעט נבלעת במרחב. מרכיבים רבים במוסדות האקדמיים מאפשרים לכל סטודנט יהודי לזהות את המרחב כ"שלו", אך ברוב המוסדות הללו אין סימנים המאותתים לסטודנט הערבי–פלסטיני כי הוא שותף מלא במרחב זה. 

בין המלצות הדו"ח: להגביר ולאכוף את ההנחיות ביחס למתן מקום ברור, מכבד ופרקטי לשפה הערבית ברחבי הקמפוס, לקבוע הנחיות מפורטות הקובעות סטנדרטים ברורים למקומה של התרבות הערבית–הפלסטינית, תוך הדגשת מתן נראות ציבורית רחבה וליצור תוכניות השתלמות והכשרה עבור חברי סגל אקדמי ומנהלים במוסדות השונים לצורך קידום התמודדות מיטיבה עם אוכלוסיית הסטודנטים הערבים–פלסטינים.

כמו כן, ממליצים מחברי הדו"ח לקדם עריכת מחקרים מקיפים הבוחנים את האופן שבו סטודנטים ערבים–פלסטינים חווים את האקלים והמרחב בקמפוסים ברחבי הארץ, על מנת לעמוד בצורה מקיפה על מגבלות המצב הקיים ודרכים לשנותו ו"לקיים דיון על הממצאים העולים ממחקרים אלה בפורום מגוון ופתוח, שיכלול חוקרים ומומחים לעניין: מקבלי החלטות, נציגי ציבור,  עמותות הפועלות בתחומים אלו, אנשי חינוך, ועוד".

לנוסח המלא של הדו"ח:

http://www.dirasat-aclp.org/arabic/files/present-yet-absent-internet-heb.pdf