ביוני 1970 החל שירות בתי הסוהר לאסוף קבוצות קטנות של עצורים פלסטינים ממתקני כליאה בארץ, ולרכזם בכלא באר שבע. משם נלקחו הקבוצות, פעם בשבועיים שלושה, לנקודה שוממת בערבה וגורשו מישראל. זהו הנושא העומד במרכז הפודקאסט החדש של מכון עקבות, הנשען על מסמכים שחוקריו הצליחו לאתר בארכיונים בארץ ובחו"ל, שמספרים לראשונה את סיפורו של "מבצע פציינט".

המגורשים צוידו בכובע, מימייה ובדינר ירדני אחד, ונשלחו לחצות את הגבול לירדן – ולא לשוב לעולם. כך, במשך לפחות שנתיים, גירשה ישראל יותר מ-800 פלסטינים במבצע גירוש רחב היקף שעד היום נשאר חסוי ומוסתר מהציבור הישראלי. יצוין שכמעט חמישים שנה לאחר האירועים האלה, ולמרות ניסיונות רבים של חוקרים והיסטוריונים, משרד הביטחון עדיין מסרב לחשוף את התיעוד אודות "מבצע פציינט".

העדות של עו"ד פליציה לנגר

מספר המגורשים היה מספיק קטן כדי לאפשר הכחשה של יד מכוונת או תוכנית מסודרת. משפחותיהם ועורכי דינם לא ידעו איפה הם. שנים אחר כך כתבה עורכת הדין הקומוניסטית פליציה לנגר: "בשנים 1971-1970 היו נעלמים שולחי בזה אחר זה. ב-8 בנובמבר 1971, כאשר נכנסתי לפרוזדור כלא חברון ראיתי עצורים מסודרים בזוגות בשורה עורפית, כבולים איש אל יד רעהו. בתוך הקבוצה בלט זוג, זקן וצעיר שנראה כנער. כמה מהם שאלו אותי לאן הם הולכים, וסוהר השיב: 'לכלא שכם'. אחד מהם הקשה, 'אז למה בלי בגדים?', ועל כך לא באה תשובה. רק קריצה לעברי".

לדברי ליאור יבנה, מנהל עקבות, "מבחינה ביטחונית, המגורשים הללו היו זניחים – הם לא היוו איום בטחוני של ממש. הם היו בדרך כלל עצירים מנהליים, שלא הובאו למשפט ונחשדו בעבירות קלות יחסית כמו השתייכות לארגון עוין או מתן שירותים לארגונים כאלה. לא היו ביניהם חשודים או מורשעים בעבירות טרור חמורות".

עוד הוסיף, כל הניסיונות לקבל מידע ממשרד הביטחון עלו בתוהו. הינה תשובה שקיבל: "הריני להודיעך כי הוועדה לבדיקת בקשות לעיון בחומר ארכיוני מוגבל בישיבתה בארכיון צה״ל ומערכת הביטחון דנה בבקשתך לעיין בחומר הנוגע למבצעי ׳פציינט׳, כולל גיבוש מדיניות וביצוע בנוגע לגירוש תושבים, ו/או העברתם מרצועת עזה לממלכת ירדן, ו/או לסיני ו/או לגדה המערבית. הוועדה דחתה את בקשתך עקב רגישותו הביטחונית הרבה של נושא זה והחשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה. יודגש – כל חשיפה של חומר בנושא זה עלולה לפגוע בביטחון המדינה וביחסי החוץ האזוריים".

הגירוש החל אחרי מלחמת 67

המחקר ב"עקבות" על מבצע ״פציינט״ החל לפני כחמש שנים. יבנה הוסיף: "בארכיון המדינה מצאנו כמה עשרות מסמכים, ביניהם התייעצויות, דיווחים ופקודות מבצע. בארכיון הצלב האדום בז׳נבה מצאנו עוד מאות מסמכים, בתוכם פרוטוקולים של שיחות בין אנשי הצלב האדום לבין אנשי צבא ופקידים ישראלים בכירים וגם תיעוד של ראיונות שעשו אנשי הצלב האדום עם המגורשים בירדן".

עם הגעתם לירדן נעצרו מיד המגורשים הפלסטינים ונכלאו בבתי מעצר, משם שוחררו רק אם נמצא להם קרוב או מכר ירדני שהסכים להפקיד עבורם ערבות בסך 200 דינר. לאחר שזרם המגורשים התגבר, השלטונות הירדנים הקימו מחנה אוהלים עבור המגורשים, סמוך לגשר אלנבי.

מדיניות הגירוש החדשה הביכה את משלחת הצלב האדום, שפעלה באזור מאז מלחמת ששת הימים. משלחת הארגון בישראל פנתה אל המטה בג'נבה, כדי להתייעץ כיצד לפעול בנושא: האם להתעקש על הפסקת הגירושים במחיר של השארתם במעצר בישראל, האם להעלים עין במחיר השלמה עם הפרה של אמנת ג'נבה, או לבחור בדרך האמצע.  אף על פי שמבצע פציינט החל ביוני 1970, גירוש של תושבים מהשטחים שנכבשו ב-1967 החל מוקדם יותר. בשלוש השנים שלאחר המלחמה גורשו עשרות רבות של אישים פוליטיים.

להאזנה לפודקאסט: https://www.akevot.org.il/article/operation-patient

עוד בנושא:

https://zoha.org.il/142379/