רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח, המועצה לכפרים הבלתי מוכרים ויו"ר ועד תושבי הכפר הלא מוכר תל אלמליח, איברהים אבו מוסעד, עתרו הבוקר (יום א') לבג"ץ נגד שר הבריאות, מוסדות התכנון וקופות החולים בדרישה להקים מרפאה בכפר. בישובים יהודים בנגב, גם כאלו שמונים פחות מ-700 תושבים, פועלות מרפאות, ואילו בכפרים בדואים לא מוכרים אשר מונים 5000 תושבים ויותר, נאלצות אמהות לשאת את ילדיהן על הידיים ולצעוד קילומטרים.
בעתירה מצוין כי גם עמדתו המקצועית של משרד הבריאות היא שיש להקים מרפאה במקום, אולם מוסדות התכנון אינם מאפשרים הקמת המרפאה, גם לא במבנה ארעי. בעתירה מצוין כי "המרפאה הקרובה ביותר לתל אלמליח נמצאת בכסייפה, מרחק 15-18 ק"מ מבתי התושבים. בהיעדר תחבורה ציבורית סדירה ותשתיות תחבורה בסיסיות, משך ההגעה הממוצע מתל אלמלח למרפאה בכסייפה אורך כשעתיים וחצי לכל כיוון. לכן אין פלא, כי חלק מהתושבים מוותרים ונמנעים מללכת לרופא ואינם מקבלים טיפולים חיוניים".
"קשה להאמין", כותב פרופ' יואל דונחין, מרופאים לזכויות אדם בתצהיר שצורף לעתירה, "כי בשנת 2008, במדינה המתפארת בשירותי בריאות מתקדמים והמקיימת מערכת של בריאות הציבור עם הישגים מרשימים במניעת מחלות ובהקטנת תמותת תינוקות, יתבקש רופא לכתוב הצהרה לבית המשפט כדי שתסייע להחלטת השופטים לקבוע כי תושבי המדינה זכאים להיות מטופלים על ידי רופא בסמוך למקום מגוריהם".
לפי סקר של רופאים לזכויות אדם, ארבע מתוך חמש נשים בדואיות-ערביות מהכפרים הבלתי-מוכרים אינן יכולות להגיע לשירותי מרפאה או תחנה לאם ולילד כאשר הן זקוקות להם. מחסור בשירותי רפואה הוא גורם ישיר לשיעור גבוה של תמותת תינוקות, סרטן, סכרת ומחלות אחרות. אחוז הילדים הבדואים המחוסנים הוא הנמוך בארץ.
"מדובר במדיניות אפליה על בסיס לאומי של מדינת ישראל כלפי תושביה הבדואים שבתכליתה אידיאולוגיה פסולה של נישול האזרחים הערבים- הבדואים מאדמתם וריכוזם בעירות", אומר וסים עבאס- רכז פרוייקט הבריאות בכפרים הבלתי מוכרים, רופאים לזכויות האדם.
מדיניות זו מתבטאת בין היתר בכך שרק ב-11 מתוך 45 הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, שמספר תושביהם נע בין 500 ל-6000, מופעלות היום מרפאות, ורק בשמונה כפרים יש תחנות לבריאות המשפחה ("טיפת חלב"). לעומתם, יישובים כפריים יהודים קטנים נהנים ממרפאות נגישות. כך למשל, במושב נבטים, שמספר תושביו קטן מ-700, פועלת מרפאה על פע הממצאים שבידי העותרים, כל הישובים היהודיים בדרום המונים 500 תושבים ומעלה נהנים ממרפאה נגישה.
"קשה לראות מהי התכלית, שבבסיס ההימנעות המכוונת של המשיבים מנקיטת כל פעולה להסרת החסמים התכנוניים שיאפשרו הקמת המרפאה, ולו במבנה יביל וארעי", נכתב בעתירה.
