בשמם של 11 נשים ערביות מהכפרים הבלתי מוכרים בנגב, יו"ר הוועד המקומי בכפר קסר אלסר, יסמין אלנגב לבריאות, רופאים לזכויות אדם, אגודת הגליל ועדאללה, הוגשה אתמול (ד') עתירה לבית המשפט העליון, נגד משרד הבריאות, בדרישה לבטל ההחלטה לסגירת תחנות אם וילד בשלושת הכפרים: אבו תלול (אלאעסם), וואדי אלנעם וקסר אלסר (אלהואשלי) שבנגב. בנוסף דרשו הארגונים להקצות תקנים למשרות רופאים ואחיות הדרושים להפעלת תחנות אם וילד בשלושת הכפרים. עו"ד סאוסן זהר מעדאלה הגישה את העתירה וביקשה מבית המשפט לקבוע דיון דחוף בעתירה.
במהלך חודש אוקטובר 2009 הורה משרד הבריאות על סגירת מרפאות אם וילד בשלושת הכפרים הנ"ל וכתוצאה נחסמה גישתן של תושבות הכפרים וילדיהן מקבלת שירות שהוא חיוני, בסיסי ואלמנטרי ביותר. שכן, מטרתן של מרפאות אלו הינה הענקת שירות רפואי בסיסי מונע, המכוון בעיקר לנשים בהריון וילדיהן. עד היום ומאז פתיחתן סיפקו מרפאות אלו שירות עבור כ- 18,000 תושבים, לרבות נשים וילדים. יצוין, כי שני הכפרים, אבו תלול וקסר אלסר, הוכרו ע"י ממשלת ישראל במהלך שנת 2005 אך הליכי התכנון בהם, טרם הושלמו וכפר וואדי אלנעם הינו כפר לא מוכר. משרד הבריאות טען בהתכתבויות שקדמו לעתירה, כי "בשל מחסור באחיות, החלטנו להפסיק קבלת קהל בתחנות קטנות ולהפנות את קהל המטופלים לתחנות גדולות וזה על מנת לעשות איגום משאבי כוח אדם הסעודי מהמעט שעומד לרשותנו. החלטה זו באה בשל חוסר ניכר באחיות בשדה."
אחת העותרות, תושבת כפר קסר אלסר, היא אם ל- 8 ילדים בגילאים בין שנה ושלושה חודשים עד 17 שנים. העותרת התאלמנה כחמשה ימים לאחר הולדת בנה האחרון וכעת היא נאלצת לכלכל את עצמה ואת שמונת ילדיה. היא אינה עובדת ועל כן היא נאלצת להסתמך על תמיכה כספית מהמשפחה. לעותרת אין רכב ואף לא רישיון נהיגה. בשל קשיים כספיים, היא אינה מסוגלת לממן הוצאות עבור מוניות פרטיות כדי לנסוע לעיר דימונה לקבלת השירות הרפואי המונע. על כן, מאז סגירת המרפאה היא נאלצה לוותר על השירות הנ"ל והדבר גרם לכך שבנה בן השנה ושלושת החודשים הפסיק לקבל את החיסונים הנדרשים לגילו.
עו"ד זהר טענה בעתירה, כי סגירת מרפאות אם וילד בשלושת הכפרים הנ"ל, מנוגדת לדין. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 מטיל חובה על משרד הבריאות לספק שירות רפואי מונע זמין ונגיש ובקרבת מקום מגוריו של התושב. סגירת המרפאות והעדרן של מרפאות נגישות מאלץ את הנשים לנסוע מרחקים רבים מחוץ ליישוב, דבר הנעשה במרבית המקרים לבלתי אפשרי וזאת בהעדר תחבורה ציבורית בתוך הכפרים עצמם ובין הכפרים לבין יישובים אחרים. לאור הקשיים הגדולים בהן נתקלות הנשים בנסיעה למרפאות המופעלות ביישובים אחרים, הן נאלצות לוותר על השירות. התוצאה, הינה פגיעה חמורה בבריאות הנשים, בריאות העוברים ובריאות הילדים, המגיעה לעיתים קרובות לסכנת חיים. פגיעה זו מהווה פגיעה בזכות החוקתית לחיים ושלמות הגוף, לקיום מינימאלי בכבוד ובזכות לבריאות.
מצב הבריאות בכפרים הבדואים בנגב, הינו חמור וירוד ובמיוחד בקרב נשים וילדים: תמותת תינוקות הינה מהגבוהה בארץ; משקל התינוקות הינו מהנמוכים בארץ; ילדים רבים אינם מחוסנים במסגרת תוכנית החיסונים של משרד הבריאות; תוחלת החיים נמוכה; אחוז המחלות הינו מהגבוהים בארץ ועוד. משרד הבריאות עצמו, בחן את מצב הבריאות של הילדים בנגב והוציא לאחרונה דו"ח בסוגיה הנושא כותרת "מצב הבריאות של תינוקות וילדים בדואים עד גיל 6 שנים ביישובי קבע ובכפרים הבלתי מוכרים בנגב", מחודש דצמבר 2008. בדו"ח זה המליץ המשיב על חיזוק תוכניות לעידוד תזונה נכונה לילדים ותינוקות, עידוד חיסונים, עידוד הנקה, ועוד, כאשר כל השירותים הנ"ל, ניתנים לנשים וילדיהן במסגרת מרפאות אם וילד.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לואסים עבאס, מנהל מחלקת כפרים בלתי מוכרים בנגב, wasim@phr.org.il
