המפלגה הקומוניסטית האוסטרית (KPÖ) היא מאז שנות התשעים כוח פוליטי מרכזי בגראץ, העיר השנייה בגודלה באוסטריה. זאת שעה שברמה הפדרלית נותרה המפלגה שולית. בבחירות האחרונות למועצת העיר רשמה KPÖ הישג משמעותי, ואלקה קאר נבחרה שוב לראשות העיר. "זו הדרך" שוחח עם לאו, פעיל שמאל ותיק שהתמודד כמועמד בלתי-מפלגתי ברשימת KPÖ בגראץ, על מקורות ההצלחה של המפלגה – עקביות פוליטית, עבודה חברתית קונקרטית וקשר ישיר עם התושבות והתושבים, וגם על גבולותיו של המודל ועל הפער בין הצלחה בקלפי לבין בניית מפלגת המונים.

בבחירות שנערכו בסוף יוני השנה שוב השגתם בגראץ תוצאה מרשימה מאוד. איך נוהל קמפיין הבחירות?

הקמפיין היה ממוקד באלקה קאר. זה גם היה הגיוני, משום שהיא פופולרית מאוד בעיר. במקביל ניסו להראות מה נעשה בשנים האחרונות. היו הישגים במדיניות החברתית, התחבורתית והבריאותית. אולי לא היה הישג ענק אחד בכל תחום, אבל הייתה התקדמות רציפה. הרושם שלי הוא שהפופולריות של הנהגת העיר נובעת גם מסגנון שלטון רגוע ולא מתלהם. חילוקי הדעות נדונו בישיבות, בלי לייצר כל הזמן מריבות פוליטיות פומביות.

מבחוץ גראץ מוצגת כמתכון מוצלח לפוליטיקה שמאלית. האם קיים ״מודל גראץ״?

אני תמיד מדגיש כי שום דבר ממה ש-KPÖ בגראץ עושה אינו באמת חדש. אלה דברים שהם חלק מהעשייה של תנועות שמאליות וחברתיות כבר מאה או מאה וחמישים שנה. אבל כאן מיישמים היבטים מסוימים בצורה עקבית ביותר. הדוגמא המפורסמת ביותר היא הדיור. זה נושא מרכזי מאז תחילת שנות התשעים, ונשארים איתו לאורך זמן. זה לא קמפיין של שנתיים או שלוש שאחריו עוברים לנושא הבא. אם דיור הוא נושא פוליטי חשוב עבורך, בגראץ די ברור לך מהי עמדת KPÖ בנושא.

במשך שנים KPÖ הייתה מפלגה ממש קטנה  באוסטריה. מה נשתנה?

אחרי 1945 איבדה המפלגה די מהר מחשיבותה הפוליטית. אי אפשר היה להשוות אותה למפלגות הקומוניסטיות הגדולות באיטליה או בצרפת. בגראץ, לעומת זאת, נשאר לפחות מנדט קומוניסטי אחד במועצת העיר. בתחילת שנות התשעים, כאשר מפלגות קומוניסטיות קרסו בארצות רבות, החלה כאן התפתחות אחרת. המפלגה בגראץ סברה אז שעליה לפעול כמפלגה שיש בה תועלת בחיי היומיום. היא החלה להתמקד מאוד במדיניות דיור ובעזרה קונקרטית. הסיסמה ״לעזור במקום לדבר״ נובעת מגישה זו. ב-1993 זכתה המפלגה במפתיע במנדט שני, ואלקה קאר נכנסה למועצת העיר. ב-1998 השיגה המפלגה נציגות בסנאט העירוני וקיבלה אחריות על תחום הדיור. ב-2003 היא השיגה KPÖ לראשונה יותר מעשרים אחוזים מהקולות.

מה עשתה הנהגת העיר בשנים האחרונות?

בתחום הדיור, נבנו או נמסרו כמה מאות דירות עירוניות חדשות. בתחום התחבורה קודמו פרויקטים גדולים יותר, במיוחד הרחבה של רשת החשמליות. בתחום הבריאות פועל למשל שירות עירוני נגיש מאוד שבו אנשים יכולים לקבל טיפול וייעוץ ראשוניים בשפות רבות. ישנם גם מודלים עירוניים המעניקים לתושבים ביטחון סוציאלי. נוסף לכך קיימת מחויבות עקרונית להשאיר תשתיות חשובות בבעלות ציבורית. הדברים האלה ברובם אינם נשמעים דרמטיים במיוחד, אבל הם חשובים בחיי היומיום.

בצד המדיניות החברתית, המפלגה בגראץ מדגישה את ״מדיניות הדלת הפתוחה״. למה הכוונה?

מהרמה של הרובע דרך מועצת העיר והנהגת העיר ועד לראשת העיר, השאיפה של KPÖ היא להיות נגישים. אפשר לשלוח בערב אימייל בגלל בעיה קונקרטית ולקבל בבוקר תשובה או מועד פגישה. אלקה קאר מקיימת פגישות אישיות רבות כאלה במהלך השנה, וכך גם נבחרות ונבחרי הציבור האחרים. בנוסף ישנם אירועי שכונה, מטבחי שכונה, בזארים של ספרים ופעילויות אחרות. כך נוצר קשר ישיר ורציף עם הציבור מבלי לחכות לקמפיין הבחירות.

למרות ההצלחות הגדולות בבחירות, בגראץ KPÖ אינה מפלגת המונים. האם זו סתירה?

זו הערה חשובה. בגראץ חיים בערך 300 אלף תושבות ותושבים, ובמפלגה ישנם רק כמה מאות חברות וחברים. כלומר, ההצלחה מתבטאת במידה רבה מאוד בבחירות. אבל מנקודת מבט קומוניסטית או שמאלית צריך לעסוק גם בקידום ההתארגנות ובהעצמה עצמית של אנשים. זה קורה, ובשנים האחרונות הנושא חשוב יותר, אבל עדיין בהיקף מוגבל יחסית.

האם כוחה המועט של 'מפלגת החירות' הימנית-קיצונית בגראץ קשור בחוזק של KPÖ?

אני אכן רואה בכך את אחד ההישגים הגדולים בגראץ. בצד הביקורת המוצדקת, במהלך השנים הצליחה המפלגה להציע אלטרנטיבה אמינה לאנשים שכבר לא מוצאים את עצמם במערכת הפוליטית. במקומות אחרים קולות כאלה מגיעים לעיתים קרובות מאוד לימין הקיצוני.

במשך זמן רב נטו גם בשמאל האוסטרי לזלזל בהישגכם בגראץ. האם זה השתנה?

כן, בהחלט. במשך זמן רב אמרו בערך כך: זו פשוט המדיניות ה״צדקנית״ או הפילנתרופית הזאת של גראץ, יחד עם כמה מועמדות ומועמדים מובילים שהם פופולריים במיוחד. כיום סניפים מפלגתיים רבים מנסים במודע לאמץ אלמנטים מהגישה הזאת. העיר זלצבורג היא הדוגמא הבולטת ביותר, אבל גם בערים אחרות רואים ניסיונות לעבוד עם דלתות פתוחות, מדיניות חברתית קונקרטית, פעילות שכונתית או תקרת השכר. בחלק מהמקרים זה מצליח מאוד.

אפשר ליישם את המודל הזה באוסטריה כולה?

זה לא כה פשוט. מה שאנחנו רואים בגראץ עובד בבירור טוב מאוד ברמה המוניציפלית, אבל אי אפשר להעתיק אותו אחד לאחד לרמה הארצית. דווקא בגלל זה גראץ מעניינת: לא כמדריך מוכן לפוליטיקה שמאלית, אלא כדוגמא למה שיכול לקרות כאשר עקרונות מסוימים מיושמים בעקביות במשך עשרות שנים.