נכתב על ידי אפרים דוידי.

שר האוצר, יובל שטייניץ; יו"ר ההסתדרות, עופר עיני ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שרגא ברוש חתמו בשבוע שעבר, בלשכת השר, על עסקת החבילה המשולשת בין הממשלה להסתדרות ולמעסיקים. לפי ההסכם שנחתם יופחתו דמי ההבראה של כל העובדים במגזר הציבורי ב-50%. עובדי המגזר הציבורי יקבלו, כפי שהובטח להם בהסכמי העבר, מענק חד פעמי בגובה 36% משכרם החודשי שיינתן בחודש יולי. המענק יינתן על חשבון תוספת שכר של 5% שהובטחה לעובדים בהסכמים קודמים וינוכה מתוספת השכר העתידית. זו "תרומתם" של העובדים לעסקת החבילה. ומהו חלקם של המעסיקים ב"עסקת החבילה"? הם זכו לשורה של הקלות וסובסידיות בכ-2.5 מיליארד שקל. כך המעסיקים, באמצעות ממשלתם, מכניסים את ידם הארוכה לכיסיהם של העובדים.

"היום חותמים השחקנים העיקריים במשק על שינוי תרבותי, ממציאות של מחלוקות והתנגשויות למציאות של הבנה ושיתוף", אמר יו"ר ארגון הגג של המעסיקים, ברוש והוסיף כי "שיתוף הפעולה יוציא את המשק מהמשבר ויתרום בשנתיים הקרובות לתוספת צמיחה של 2.4% וליצירת 60 אלף מקומות עבודה חדשים".  השמחה של ברוש מובנת. הרי לא בכל יום מקבלים המעסיקים מיליארדים רבים, ועוד ביוזמת מי שאמור היה להגן את האינטרסים של העובדים: עופר עיני! לגבי יצירת מקומות העבודה והצמיחה המובטחת – אפשר לרשום התחייבויות אלה על הקרח. השמחה של ברוש, כאמור, ברורה. מה שלא ברור הוא מדוע עיני "מנדב" את כספי העובדים ודווקא בעת המשבר הקפיטליסטי. זאת, בעת שהשכירים "סופרים כל גרוש", הוא מעביר את דמי ההבראה המגיעים כדין לידי בעלי ההון.  עיני שב ואמר, כי הוויתורים נעשו על מנת לכלול מספר חוקים להגנה על זכויות העובדים – דווקא במסגרת "חוק ההסדרים" – המכשיר המרכזי לשליטה על התקציב והמדיניות החברתית-כלכלית שבידי בעלי ההון וממשלותיהם. ואכן, שלושה נושאים מרכזיים להגנת עובדים מובאים בחוק ההסדרים: חיזוק הזכות להתארגנות, איסור פיטורי עובד בעת מחלה והחלת חוק קבלני כח אדם על קבלני שירותים.

לדברי עו"ד יפעת סולל, שניתחה סעיפים אלה עבור "פורום הארגונים החברתיים לביטול חוק ההסדרים", כותרות לחוד ומהות לחוד. הזכות להתארגנות כבר קיימת בחוק הישראלי. אכן, במקרים לא מעטים לא מאפשרים לעובדים להתארגן, אולם אין זאת בשל היעדר זכות, אלא כיוון שהעובד לא מעז להתארגן או להתלונן על מעסיקו, שמאיים עליו. התיקונים ב"חוק ההסדרים" קובעים, כי לבית הדין לעבודה תהיה סמכות להטיל פיצויים לדוגמא על מעסיק שהפר את זכות העובדים להתארגן. אולם עובד שפחד קודם להתלונן, לא יעשה זאת גם עתה.

הבעיה האמיתית לגבי הזכות להתארגנות, אינה בסנקציות שניתן להטיל על מעסיק, אלא בהיעדר החובה לנהל מו"מ קיבוצי. זכות להתארגנות שאין אחריה חובה לשמוע את הארגון ולנהל עמו מו"מ לחתימת הסכם, היא זכות נכה. בניגוד לפרסומים, החובה לנהל מו"מ לקראת חתימת הסכם אינה קבועה בהצעת "חוק ההסדרים".

נושא מרכזי נוסף עניינו איסורי פיטורים של עובד חולה. זהו תיקון חשוב, כיוון שבישראל של שנות ה-2000 אסור לפטר נשים הרות או עובדות שעוברות טיפולי פוריות, אבל חולים – אפשר לשלוח הביתה בכל רגע. אלא שהצעה המונחת על שולחן הכנסת אינה אוסרת על פיטורי עובד חולה, אלא דוחה את פיטוריו של מי שצבורים לזכותו ימי מחלה. על פי החוק היום – כל עובד זכאי לניצול ימי מחלה של יום וחצי לכל חודש של עבודתו, עד למקסימום של 90 ימים. משמע: על פי התיקון אם עובד חלה במחלה קשה, כדאי שיהיו צבורים לזכותו ימי מחלה, כלומר – שעבד באותו מקום זמן ארוך למדי, ושלא ניצל קודם לכן את ימי המחלה, וגם אז, כדאי שיזדרז ויחלים ממחלתו תוך שלושה חודשים, ולא – תימוג הגנת החוק.

עניין נוסף שמוסדר ב"חוק ההסדרים", הוא החלתו של חוק קבלני כוח אדם על קבלני שירותים. מדובר בלקונה בחוק, שלפיה קיימת חובת רישוי והפקדת ערובה לקבלני כוח אדם, וכן מוגדרות זכויות מורחבות של עובדים המועסקים על ידם, אולם אין כל חובה כזו לגבי קבלני שירותים. החוק נחקק לפני שהמציאו את המונח "קבלני שירותים", ולפיכך רבים הגדירו עצמם כך ולא כקבלני כוח אדם – רק על מנת להימנע מהחובות החוקיות.

הדרישה להחלת החוק על קבלני שירותים, עלתה בכנסת הקודמת על ידי חברי הכנסת יוסי ביילין ודב חנין ואף עברה בקריאה ראשונה, למרות התנגדות הממשלה – שהיא המעסיקה הגדולה ביותר של עובדי קבלני שירותים.

אולם שוב, קריאה בתיקון המוצע מאכזבת. במקום שיוחל החוק במלואו על קבלני השירותים, כל שנותר ממנו הוא חובת רישוי (והרישיון יינתן לשנתיים במקום לשנה) וחובת הפקדת ערובה (אך לא בגובה הנדרש מקבלני כוח אדם). החוק לא הוחל על כל קבלני השירותים, אלא רק על אלה העוסקים בניקיון ובשמירה, זאת למרות שקיימים תחומים רבים הנדחקים לצורת העסקה פוגענית זו ותחומים נוספים (עובדי סיעוד, הסעדה, טכנאי מחשבים, ועוד ועוד). התיקון אינו מחיל על קבלני השירותים את החובה הקיימת היום להוכיח את איתנותם הכלכלית, כך שהוא מותיר את עובדי קבלני השירותים ללא ביטחון לתשלום משכורותיהם. מעבר לכל ההקלות האמורות, תמוהה הסכמתה של תדרות שלא להחיל על קבלני השירותים את כל הפרק העוסק בזכויות העובדים. בכך היא הותירה את התיקון כקליפה ריקה.

התיקונים האמורים משפרים אך במעט את מצבם של חלק מהעובדים בישראל, אולם שיפור זעיר זה לא יכול להצדיק את התמיכה של ארגוני העובדים והמפלגה המכונה "מפלגת העבודה" למדיניות הכלכלית של הממשלה הימנית, שמשמרת את השיטה הקפיטליסטית, מעדיפה את בעלי ההון על חשבון מעמד העובדים ומפריטה עד עפר את שאריות מדינת הרווחה.