מאת רותי סיני. פורסם באתר nrg.
אחת ההגדרות המוכרות לשיא החוצפה היא מקרה (היפותטי) שבו אדם רוצח את הוריו ומבקש את רחמי בית המשפט בטענה שהוא יתום. הגדרה נוספת היא ממשלה שמחליטה לגרש עובדים זרים כדי לדאוג לרווחתם של עובדים ישראלים – אך מתנגדת להעלאת שכרם של העובדים הישראלים החלשים ביותר במשק. מקרה זה אינו היפותטי.
אתמול (ג') התקיים בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת דיון בהתנגדותו של משרד האוצר להסכם היסטורי שמגדיל את שכרם של 80 אלף עובדי הניקיון בישראל מ 20- ל24- שקל בשעה, ומשפר את תנאי הפנסיה והחופשה שלהם. גם משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה מסתייג מההסכם, שנחתם לפני חצי שנה בין ההסתדרות ובין חברות הניקיון החברות באיגוד לשכות המסחר.
בלא חתימת השר בנימין בן אליעזר ההסכם לא יופעל. על שום מה נאבק האוצר בהסכם ומזהיר את התמ"ת פן יחתום עליו? לפי הסברו של יוסי כהן, המשנה לממונה על השכר, אם יעלו את שכר המנקים ייתכן שיצטרכו להעלות גם את שכר המאבטחים והקופאיות. אבוי.
נציג האוצר בדיון בכנסת אף אמר ש"מפריעה לנו העלייה הדרסטית של השכר." סליחה? תוספת של ארבעה שקלים בשעה, שתינתן בהדרגה על פני שנתיים, היא דרסטית?
אולי כדאי לכהן להיזכר בדברים שאמר השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו על כניסתם של עובדים זרים לישראל, שגרמה ל"פריצת שוק העבודה וירידה בשכר. בעיות אלו מציבות קשיים לטיפול בהתחייבות הראשונה שלנו כלפי אוכלוסיות חלשות, ששילובם בשוק העבודה הוא הדרך היחידה להוצאתם מהעוני. אנו מחויבים בראש ובראשונה לעניי עירנו."
מהתנהלות האוצר כלפי עובדי הניקיון אפשר היה לחשוב שההתחייבות העיקרית של הממשלה היא דווקא לעשירי עריה, שכן רק כך אפשר להבין את אזהרתו של כהן כי תוספת לשכר המנקים תעלה למעסיקים מיליארד שקל בשנה ותערער את יציבות המשק.
אתמול הוסיף האוצר לנימוקיו התמוהים טיעון חדש: "החשש המרכזי שלנו ש(ההסכם…(יגרום לחברות הקטנות לפטר עובדים," אמר נציג המשרד. הדאגה שלו נוגעת ללב. אין אלא להמתין לתרחיש בלהות של אלפי רצפות מלוכלכות ברחבי המדינה ועובדות ניקיון מובטלות. במשך שנים האוצר ומעסיקים פרטיים חגגו על גב המנקים – ברובן נשים ערביות ועולות מאתיופיה ומדינות ברית המועצות לשעבר.
אתמול: עובדי בנק ישראל זכו להעלאה של 5% בשכר. איך? הם פרסמו מכרז לקניית שירותי ניקיון ובחרו בחברה שהציעה את המחיר הנמוך ביותר, גם כשהיה ברור שבמחירים כה נמוכים אין סיכוי שהקבלן יוכל לשלם למנקים כדין. בשנים האחרונות השתפר המצב בעקבות לחץ של ח"כים כמו שלי יחימוביץ' (עבודה) וארגונים כמו קו לעובד, שגרמו להתערבות החשב הכללי בהתנהלות מכרזים ציבוריים.
אבל ההסכם החדש מעגן מחיר רצפה, תרתי משמע, למכרזי ניקיון בכל המשק, שנועד להבטיח שהתחרות בין הקבלנים לא תתבצע על חשבון העובדים. משמעות הדבר שמזמיני שירותי הניקיון יחויבו לשלם לקבלן מחיר מינימום לשעה הגבוה בכמעט 30 אחוז מהמחיר כיום.
האוצר דאג שייקור מחירה של שעת ניקיון תגרור עליית מחירים במשק, שאת ממדיה אין לדעת, לדברי יוסי כהן. נו, באמת. כשראש הממשלה בנימין נתניהו מתעקש להפחית מסים לבעלי שכר בינוני וגבוה, הוא מסביר שהדבר יעודד את צמיחת המשק משום שלעובדים יהיה יותר כסף והם יקנו יותר שירותים ומוצרים. אז למה תוספת לכיסיהם של עובדי ניקיון מעוררת דאגה? מה, הכסף שלהם פחות טוב למשק?
וחוץ מזה, לא זכורה התנגדות כה נחרצת, אם בכלל, של האוצר לתוספות שכר לעובדים אחרים. רק אתמול התבשרנו שעובדי בנק ישראל מקבלים תוספת שכר של חמישה אחוזים בחודש אחרי שקיבלו תוספת של שלושה אחוזים. להם הממונה על התקציבים באוצר נתן את ברכתו
