הדו"ח של ארגון אמנסטי הבינלאומי, שקבע כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה, עורר מחדש את הדיון הציבורי בהגדרה למה שמתחולל בעזה. לדעתי, בחלוף הזמן תהיה הטענה כי ישראל מבצעת רצח עם פחות שנויה במחלוקת. לפי ההגדרה הרשמית, רצח עם הוא ניסיון "להשמיד עם בכללותו או בחלקו". כלומר, אין הכרח להרוג את כל בני העם, ואף לנסות להרוג את כולם, כדי לבצע רצח עם.
לדוגמא, ארצות-הברית טענה כי סין מבצעת רצח עם באויגורים במחוז שינג'יאנג. אך איש לא טען כי סין רצחה את כל האויגורים או את רובם. טיעון מרכזי שארה"ב משתמשת בו כדי לגבות את האשמת סין ברצח עם הוא כפיית הגבלות ילודה. טיעון נוסף הוא שסין אינה מאפשרת לאויגורים להנחיל את תרבותם לילדיהם. לכן, השמדה היא לא בהכרח רצח. השמדת עם יכולה להיות תרבותית או לאומית במחיקה של התרבות או הזהות הלאומית.
לפי קנה מידה זה, איני סבור שהתייחסות למעשיה של ישראל בעזה כרצח עם תהיה שנויה במחלוקת בעתיד. ישראל השמידה את התשתית לחיים בעזה והרסה את רוב הבתים, בתי החולים, האוניברסיטאות וענפי החקלאות. ישראל הפכה את הרצועה, אתר שהאו"ם הגדיר זה מכבר כבלתי-הולם למחייה, לבלתי-הולם למחיה באופן קטסטרופלי.
מונעים את שיקום עזה
במקביל להרס, ישראל מונעת גיבוש חזון לשיקומה של עזה. אין לישראל תוכנית ברורה ליום שאחרי חמאס ולבנייה מחדש של הרצועה. ההיפך הוא הנכון: ישראל, אפילו לדברי שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, מטהרת אתנית את צפון עזה. העדויות בדבר התנחלויות מתוכננות ברצועה מתרבות; המצור על עזה עומד להיות חמור אף יותר מכפי שהיה; וישראל מתכוונת לשמר נוכחות צבאית בכל הרצועה. כלומר, עזה תהיה מחולקת לקנטונים קטנים. לאזור הצפוף באופן בלתי-יאמן יהיו אפילו פחות קרקע ומשאבים שיאפשרו לקיים בו חיים.
בהתחשב בהיקף החורבן בעזה, יידרש מאמץ שיקום מסיבי כדי להפוך את הרצועה למקום ראוי לחיים. אך פעולותיה של ישראל מעידות כי כוונתה הפוכה לגמרי. נראה כי היא מבקשת לשמר את הלחץ על תושבי עזה במטרה שרבים מהם יעזבו, או שיידחקו לאזור קטן יותר, או פשוט כדי שרבים מהם ימותו, כך שהאוכלוסייה הנותרת לא תהיה איום משמעותי על ישראל.
השימוש במושג רצח עם ביחס לאויגורים אינו כה שנוי במחלוקת בארה"ב. אין אמריקאים רבים שמתקוממים נגד האשמת סין ברצח עם, בטענה כי מדובר בעיוות של המושג או בשימוש חופשי מדי בהגדרה. לדעתי, אם משתמשים באותו קנה מודד ביחס לעזה, רבים יסכימו כי מה שמתרחש שם הוא אכן רצח עם.
ברוב המקרים, הפלסטינים היו הראשונים לעשות שימוש במונח זה. אך לפלסטינים אין נוכחות רבה בתקשורת המערבית. עם הזמן, פרוגרסיבים מערביים וארגוני זכויות אדם החלו להשתמש במונח, ומאז הוא מחלחל בהדרגה לזרם המרכזי. ראוי היה להקשיב לפלסטינים מלכתחילה – לא כי הם חכמים יותר מאחרים, אלא כי הם קרובים יותר לשטח ולכן יש להם הבנה טובה יותר של ההתרחשויות.
עליונות מערבית מסוכנת
אני סבור שהסיבה שתומכי ישראל כועסים כל כך על השימוש במושג רצח עם אינה קשורה בהגדרה שלו. הבעיה היא רחבה יותר: היא מרכיב בדפוס שאפיין בעבר את הוויכוח לגבי השימוש במושג כיבוש. במעגלים פרו-ישראליים בארה"ב, עצם השימוש במושג כיבוש היה שנוי מאוד במחלוקת. בהמשך פרצו ויכוחים דומים על מושגים כמו אפרטהייד וקולוניאליזם התיישבותי. לדעתי, הכעס על השימוש במושגים אלה אינו קשור למשמעות המסוימת שלהם, אלא לכך שהם משייכים את הממשלה שמבצעת אותם לקבוצת הממשלות הרעות בעולם.
כלומר, ההתנגדות לשימוש במושגים אלה נובעת מתפיסה של "ייחודיות יהודית" או מערבית. לתומכיה של ישראל חשוב לשמר את התפיסה לפיה המדינה היהודית, גם אם אינה מושלמת, אינה עושה דברים שהמשטרים הרעים ביותר בעולם עושים. תפקיד זה שמור למדינות שמוצגות בתור אויבותיה של אמריקה: סין, רוסיה, איראן, ונצואלה וכיוצא בזה.
לקהילה היהודית המאורגנת בארה"ב חשוב לראות ביהודים קורבנות ולא מקרבנים. לפי תפיסתה את תפקידנו הלאומי ההיסטורי, אנחנו כיהודים לא מסוגלים לעשות את הדברים הגרועים ביותר שבני אדם עושים.
אמריקאים רבים סבורים כנראה כי ישראל היא מדינה מערבית, ולפיכך נמצאת בקטגוריה מוסרית אחרת. לדעתי חשוב מאוד לאתגר את התפיסה בדבר הייחודיות המערבית. לפי אותה תפיסה, בית הדין הפלילי הבינלאומי אינו אמור לפעול נגד ארה"ב ובנות בריתה, אלא רק נגד אויבותיה של ארה"ב. תפיסה זו תורמת לזעם ולציניות שנצברים ברחבי העולם. היא גם מסוכנת, משום שהיא מניחה שבני אדם לא-מערביים מסוגלים לבצע פשעים חמורים, בעוד שאנשי המערב איכשהו חסינים מכך. זו עליונות מסוג מסוכן מאוד.
האמת היא שכל בני האדם, מכל האומות והמדינות, עלולים לבצע פשעים נוראים. הדרך למנוע את הפשעים הללו היא להכיר בכך, ולא להעניק לאיש חסינות מפני החוק הבינלאומי. זה בדיוק מה שתומכיה של ישראל מבקשים למנוע. לכן אני סבור שלמושגים יש חשיבות מעבר להגדרתם המדויקת, משום שחשוב להתעקש שגם מדינה מערבית (או "מדינה יהודית") עלולה לבצע מעשים נוראים. וככל שהיא טוענת שהיא חסינה מפניהם – כך גוברת הסכנה שהיא מבצעת בדיוק אותם פשעים.
תרגום: אסף טלגם
עוד בנושא: https://zoha.org.il/133980