מאת רוי מאיאל

"גראני סמית' היקרה" הוא ספרו של דוור, הכותב תחת שם העט רוי מאיאל, שיבוש של "רויאל מייל". גראני סמית', או סבתא סמית', הוא הכינוי שנתנו דוורים לקשישות בריטיות חביבות הגרות לבדן, ואשר הדואר הוא מרכז חייהן. אחרי 'צעדי הייעול' בדואר הבריטי, שאל מישהו: "ומה עם גראני סמית'?". המייעלים ענו לו: "גראני סמית' לא חשובה יותר".

הטקסט להלן של רוי מאיאל פורסם בדצמבר 2009 בבלוג של "לונדון ריוויו אוף בוקס".

    ספרי החדש, "גראני סמית' היקרה", מראה את סדר יומו של עובד דואר לפני שלושים שנה ומשווה אותו לעבודת דוור כיום. באופן מעט לא צפוי, כותבים רבים מציגים את הספר, כאילו הוא עוסק במשהו נוסטלגי, וזו לא הייתה כוונתי. לדוגמה, הביקורת של רוברט מקקרום ב"אובזרבר" עוסקת כמעט כולה בטענה, שספרי הוא קינה לעולם שנעלם.

    יש איזו חלוקה שגויה בין נוסטלגיה לבין קידמה, לפיה נוסטלגיה היא כיסופים לעולם אידיאלי שנגוז, והקידמה היא המציאות המרה בה נפגוש – נרצה בכך או לא. נוסטלגיה היא בעלת גוון ורדרד, אבל הספר שלי מדבר על דברים רגילים: על עובדים עם זמן להפסקות תה, או על איזה רגע של החלפת רכילות עם הלקוח, דברים שלפני 30 שנה היו חלק בלתי-נפרד משגרת העבודה של הדוור. לא כתבתי על ימים אידיאליים, אלא על רגעים שגרתיים לגמרי. פנאי ללקוחות והיכרות עם הצרכים שלהם היו פעם חלק מהמהות של דוור, ואין פה "נוסטלגיה", שיש להתגעגע לחסרונה.

    פעם ידענו שעסקי הדואר מכילים שלושה גורמים מרכזיים: העסק, הלקוחות והצוות, וכולם חשובים במידה שווה. כיום ברור, שרק העסק חשוב. אנשי הרפורמות נכנסו לעניינים. הם צעירים, דוחפים, ישירים ומשוכנעים מעל לכל ספק, כי הם יודעים את כל התשובות. על פיהם, העתיד משמעו יישום הטכנולוגיות החדשות במסגרת חוקי השוק. אבל השוק לא אומר לנו מה לעשות: אלה האנשים שאומרים לנו מה לעשות. "השוק" הוא ביסודו תכסיס, שנועד לכפות אינטרסים של קבוצת אנשים על שאר הציבור.

    הדואר נמצא בקו החזית של הקרב בין צורכי הציבור הרחב לדרישת התאגידים להגדיל כל העת את הרווחים. זו הכוונה במילה "קידמה". ולטעמי, זו לא "נוסטלגיה" להזכיר לכולנו, שדברים פעלו פעם בדרך אחרת.

עברית: רועי ארד