אירוע חגיגי לרגל צאת המהדורה העברית של הספר "רוזה לוקסמבורג" (הוצאת גמא), לפני שבועיים נערך בגדה השמאלית בתל אביב בו לקחו חלק ח"כ לשעבר דב חנין והמחברת דנה מילס. מנחה האירוע, רענן שמש פורשנר, פתח בהתייחסות לעובדה שלוקסמבורג נשפטה על התנגדותה למלחמת העולם הראשונה עוד לפני שזו התחילה. בדרך של השוואה, התייחס בהמשך לתמונת ארכיון של ראשון הדוברים באירוע, ד"ר דב חנין, שפורסמה בעיתון "הארץ" ובה הוא נראה בהפגנה נגד המלחמה בעזה ב-2008. פורשנר, שהשתתף באותה הפגנה, ציין כי גם הפגנה זו התקיימה בשישי בצהריים, 26 בדצמבר, כאשר המבצע "עופרת יצוקה" החל למחרת. גם לפני מלחמת העולם הראשונה, גם לפני "עופרת יצוקה", וגם לפני המלחמה הנוכחית, היו מי שהתריעו בתקיפות נגד המלחמה, אמר שמש-פורשנר, אך התייצבו לימינה כשהחלה. לדב חנין הוא הפנה את השאלה מה איפשר ללוקסמבורג לעמוד במבחן בזמן אמת, ואפילו עוד לפני שהמלחמה פרצה.
הרלוונטיות של רוזה
ד"ר חנין הצביע על הרלוונטיות של סיפורה והגותה של רוזה לוקסמבורג בימינו. הוא ציין כי בתחילת מלחמת העולם הראשונה חזרו בהן מרבית מפלגות האינטרנציונל השני מהכרזותיהן האנטי-מלחמתיות בשנים שקדמו לה. גם מפלגתה של לוקסמבורג, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, שבחודשים לפני המלחמה הובילה הפגנות אלפים נגד סכנת המלחמה, הצביעה כבר בתחילתה בעדה והצטרפה לצעקות ההמונים ברחובות: 'קדימה לפריס'. מבחינה זו נותרה אז לוקסמבורג כמעט בעמדת יחיד נגד המלחמה, כאשר לא נערכו הפגנות וכמעט לא קמו תנועות סרבנות. וזאת בחברה בה היו מפלגות הפועלים כוח משמעותי.
את ההתנגדות של לוקסמבורג מזהה חנין בראש ובראשונה בהבנה התיאורטית לגבי מקור המלחמה: "בקפיטליזם, מציאות של מלחמה אינה טעות של המערכת אלא אופן הניהול של המערכת, זו הנמצאת במצב של תחרות על שווקים שמולידה בסופו של דבר התנגשויות ומלחמות".
מאפיין מרכזי נוסף של לוקסמבורג היה אי-ויתורה על העם הגרמני גם בשיא הגאות של השוביניזם הלאומני: "הפוליטיקה שלה באופן עמוק היא פוליטיקת המונים", הדגיש חנין, והוסיף: "פוליטיקה שמאמינה ביכולת לדבר אל ההמונים, ביכולת לשכנע את ההמונים, לגייס את ההמונים, להפעיל את ההמונים". חנין ציין כי הוא לא נכנס לטקטיקות ולאסטרטגיות הפוליטיות שלוקסמבורג הציעה. אבל מדגיש כי ההבנה העמוקה שהשינוי יכול וצריך להיעשות דרך העם ורק דרך העם היא אמירה עקרונית ועמוקה.
נקודה שלישית אצל לוקסמבורג, ציין חנין, היא הקשר העמוק בין דמוקרטיה וסוציאליזם. על קשר זה הצביעה בביטוי המפורסם ביותר בהערותיה על המהפכה ברוסיה בתחילת 1918. לוקסמבורג, שנמנתה עם מחנה תומכי המהפכה, מתווכחת בו עם הטענה כי אפשרי סוציאליזם ללא דמוקרטיה. ספציפית היא השיבה לטענתו של טרוצקי כי מעולם לא סגדו הקומוניסטים לדמוקרטיה פורמלית. לוקסמבורג כתבה: "אבל גם לא סגדנו אף פעם לסוציאליזם או מרקסיזם. האם אנחנו רשאים להשליך לפח גם את הסוציאליזם וגם את המרקסיזם כשאין הוא נוח בשבילנו?". לדבריה, בסוציאליזם צריכה להיות דמוקרטיה רחבה יותר מזו המוגבלת האופיינית למערכת הבורגנית. זו ביקורת על הגרעין התיאורטי של הסטליניזם, אשר בבסיסו הייתה ההנחה שאפשרי סוציאליזם בלי דמוקרטיה. גם כאן ניתן לראות את יכולתה של לוקסמבורג לזהות את האיום, לסמן אותו ולהיערך אליו מבחינה תאורטית ופוליטית עוד לפני שהוא מתרחש.
להילחם על המפלגה
מחברת הספר, דנה מילס, פתחה את דבריה בציטוט של ממאמר של לוקסמבורג מ-1913, אותו היא חתמה במילים: "ברגע הנוכחי של טירוף חימוש ואורגיית מלחמה, רק החלטה של מעמד הפועלים להיאבק, רק היכולת והנכונות שלו לפעולות לוחמניות רבות עוצמה יוכלו לשמר את השלום העולמי ולעצור את סכנת התבערה העולמית". מילס ציינה כי כשהחלה לעבוד על הגרסה העברית לספר, המונח אורגיית המלחמה נראה לה פחות אמיתי ממה שהוא עכשיו, והקשר בין קפיטליזם, אימפריאליזם ומיליטריזם, עליו כתבה תיאורטית, קל הרבה יותר להבנה במציאות של היום.
ללוקסמבורג, כאחת הראשונות במרקסיזם שביקרה את האימפריאליזם, ומהראשונות בו שטענו שהאימפריאליזם הוא פריצת השווקים החוצה, הייתה הבנה עמוקה של הקשר בין קפיטליזם, אימפריאליזם ומטריאליזם, הדגישה מילס, וציינה כי בניגוד לאמירה כי "אין מנצחים במלחמות", המציאות היא כי ישנם רבים שמרוויחים הרבה ממלחמות ומהימשכותן, וכי מתפקידנו להאיר עניין זה.
נקודה חשובה בתפיסתה של לוקסמבורג, עליה התעכבה מילס, הייתה יחסה לדמוקרטיה הפרלמנטרית. במהלך חייה הייתה לוקסמבורג שותפה במפלגות שלא מעטים ממנהיגיהן הוצאו להורג על פעילותם הפוליטית. הדבר מבטא אמונה עמוקה מאוד בדמוקרטיה פרלמנטרית ובכוחה של המפלגה.
על רקע מה שמילס מזהה במעגלים בשמאל שבהם יש אובדן אמונה בגורמים אלה, היא הדגישה כי אסור לנו לוותר על המפלגה, שכן היא יכולה לייצג אותנו בפרלמנט: "אם אנחנו לא נהיה שם – אנשים אחרים ישמחו להיכנס ולעשות שינויים מאוד בקלות". לדבריה אחת התובנות שעלו אצלה בזמן כתיבת הספר היא "שיש גוף מהפכני בעולם – וזה הימין. הימין הפופוליסטי יודע להתארגן יפה מאוד בצורה בינלאומית ולעשות מהפכות". מסיבה זו, דווקא בתקופה הזו הדגישה מילס את הצורך להילחם על המפלגה.
מילס ציינה כי אחת התובנות החשובות של לוקסמבורג הייתה קשורה בנושא הסירוב. לוקסמבורג הבינה שמרקסיזם לא מתקיים ביקום משל עצמו, ושבתוך הקשר בין הקפיטליזם לאימפריאליזם, ובינו לבין מיליטריזם, הנקודה הדיאלקטית שיכולה להפיל את השיטה היא סירוב: "אם רוצים לפרק את הקשר הגורדי בין שלוש המערכות הללו, שנראו בזמנו – ובמידה רבה יותר נראות היום – כבלתי ניתנות לתבוסה, זה מתוך המיליטריזם ומתוך סירוב". לדבריה, בשנתיים האחרונות היא רואה זאת בבירור במסגרת עבודתה ברשת "מסרבות": הצעירים ברשת מבינים באופן אינטואיטיבי ששירות צבאי פירושו שירות לסדר היום המיליטריסטי הישראלי – סדר יום שנחשב אולי לקונצנזוס הרחב ביותר בחברה, ואשר משרת אינספור מערכות סביבו. לכן, הוא אחד הנדבכים שהכי קשה למגר בחברה הישראלית. סירוב, לשיטתה של לוקסמבורג, הוא הרגע הראשון בו אפשר להתחיל לפרק את הדבר הגדול הזה – הסדר הקיים.
פודקאסט עם ד"ר דנה מיילס על רוזה לוקסמבורג:
