מאת אפרים דוידי

המשבר הקפיטליסטי ותפקידי השמאל עמדו במרכז הדיונים במפגש, שנערך בסוף השבוע שעבר בעיר מקסיקו. במפגש לקחו חלק נציגיהם של יותר ממאה מפלגות ותנועות שמאל מאמריקה הלטינית. למפגש הצטרפו נציגי מפלגות שמאל ומפלגות קומוניסטיות רבות מסין העממית, מקוריאה הצפונית, מרוסיה, מישראל, מתורכיה, מפלסטין ועוד. ערב המפגש הבינלאומי, נערך מפגש נוסף של "פורום סאו פאולו" – התארגנות של כלל מפלגות השמאל באמריקה הלטינית, אלה שבשלטון ואלה שבאופוזיציה.

אין זו הפעם הראשונה שנערך מפגש גדול כל כך בבירת מקסיקו. המפלגה המארחת, מפלגת העובדים של מקסיקו, שהוקמה בסוף שנות ה-80 על ידי ראשי תנועות חברתיות גדולות, בייחוד של עובדים, מורים ואיכרים; מקיימת את האירוע הבינלאומי מזה 13 שנה.

"אבל ישנו הבדל גדול מיוחד בין המפגש הנוכחי לבין המפגש הראשון, בו לקחתי חלק:  מספר המשתתפים. פעם השתתפו בו מאות פעילים מרכזיים של המפלגה כאן במקסיקו, החברים הקובנים, ופה ושם נציגים של ארגוני שמאל שבמחתרת, או שרק יצאו מהמחתרת באמריקה המרכזית. עכשיו באים לכינוס מכל העולם" – סיפרה לונה דל מונטה, מורה בבית ספר יסודי ומזכ"ל איגוד המורים באחת הערים שבמדינת צ'יאפס שבמקסיקו. לדבריה, "לא רק שעכשיו באים מאות מכל העולם, לצד מאות הפעילים המרכזיים במפלגתנו. המצב השתנה מן הקצה אל הקצה. אם בתחילת הדרך כולם, המקסיקנים והחברות והחברים ממדינות אחרות, שאלנו את עצמנו: 'איך נעצור את הגל הניאו-ליברלי? איך נלחם בהפרטה? איך נכרסם במעמדה של המעצמה האימפריאליסטית מספר אחת, ארה"ב, בארצנו?' – הנימה עם השנים השתנתה". דל מונטה הדגישה: "לפני עשור נבחר הוגו צ'אבס לנשיאות ונצואלה. הוויכוח אז היה סביב השאלה, האם המקרה של ונצואלה מייצג מגמה, או שזו מציאות מקומית – ונצואלנית? כעבור כמה שנים כבר היה ברור, שמדובר במגמה בכל אמריקה הלטינית, ובייחוד ביבשת הדרומית. לפני שנתיים-שלוש שוב חל מפנה בדיונים, כמה ממנהיגי השמאל של אתמול הפכו ראשי מדינות, שרים או בעלי תפקידים מרכזיים בארצותיהם. וכפי שאתה רואה עכשיו, השאלה המרכזית איננה רק איך מתנגדים לגלובליזציה הקפיטליסטית, או הניתוח של צורות ההתנגדות לניאו-ליברליזם ברחבי היבשת. השאלה המרכזית עתה היא: איך מתמודדים עם הדגם הניאו-ליברלי שנקלע למשבר עמוק, אבל מעמדות של שלטון, עם כלים ממלכתיים? והתשובות אינן פשוטות".

המדינה, אבל איזו מדינה?

דיוני המפגש הבינלאומי נערכו ימים ספורים לאחר ניצחונה של "חזית מארטי לשחרור לאומי" בבחירות שנערכו באל סלבדור ובחירת פעיל החזית, העיתונאי מאוריסיו פונס, לנשיא המדינה המרכז-אמריקאית. אחדים ממשתתפי המפגש באו הישר מסאן סלבדור, בירת אל סלבדור. "זה היה עצום, זה היה מעמד היסטורי. מדי שנה או כמה חודשים, עוד מדינה מצטרפת לגל האדום" – סיפר העיתונאי הוותיק מאורוגוואי ניקו שוורץ, שהגיע אף הוא למפגש במקסיקו מסאן סלבדור. גם נציגים בכירים של חזית מארטי, שהשתתפו בדיוני המפגש במקסיקו בשנים עברו כ"פעילים מן השורה", ועתה היו לאישים ממלכתיים מרכזיים, הגיעו יחד עמו למקסיקו.

את דיוני המפגש פתח הכלכלן הארגנטיני המרקסיסטי הנודע חורחה ביינסטיין בהרצאה עיונית. בסקירתו הארוכה (כארבע שעות!), עמד ביינסטיין על שלוש תקופות מוגדרות היטב בהתפתחות המשבר הכלכלי העולמי ועל המגמות לעתיד. עוד התעכב ביינסטיין על הפולמוס שהתפתח באמריקה הלטינית עם העמקת המשבר, על הסכנות הגלומות בו, וגם על הסיכויים שהוא פותח עבור התנועות העממיות ומעמד העובדים. ביינסטיין הוזמן לשאת הרצאה דומה לפני כמה שבועות במועצה הכלכלית-חברתית של ברזיל, בה משתתפים נציגי המעסיקים, הממשלה והאיגודים. בהקשר זה סיפר על ויכוח שהתפתח בינו לבין נשיא ברזיל, אינסיו לואיש דה סילבה ("לולה"). בתום הרצאתו של ביינסטיין, סיכם "לולה" כך: "אחד הלקחים המרכזיים מן המשבר הוא, שיש להחזיר למדינה את תפקידה המרכזי בכלכלה ובחברה. צריך לשכוח מכל הדוגמות הניאו-ליברליות, לפיהן הסתיים תפקידה של המדינה. עכשיו, וביתר שאת, המדינה צריכה לתפוס את מקומה בחברה ובכלכלה". על כך הגיב ביינסטיין ואמר: "חבר 'לולה' היקר, להחזיר את המדינה? אבל איזו מדינה? המדינה הקפיטליסטית הפריפריאלית, מדינת המאפיה, בה הנשיא וכמה מידידיו עושים בנכסיה ובחוקיה ככל העולה על רוחם? מדינה, בה לא ניתן להבחין בין הקופה הציבורית לבין הקופה של בעלי ההון? מדינה שהייתה לעמוד השדרה של הסדר החברתי הקיים? לא צריך להחזיר את המדינה, צריך לשנות אותה. כי המדינה ומנגנוניה שירתו היטב את הסדר הניאו-ליברלי. כדי להתמודד עם המשבר הקפיטליסטי ולקדם רפורמות חברתיות וכלכליות עמוקות, חיוני, קודם כל, לשנות את המדינה ואת המנגנונים הממלכתיים; ובראש ובראשונה לשנות את מערכת החוקים, שאיפשרה במשך עשרות שנים את שוד הקופה הציבורית, את העמקת העוני ואת הפגיעה ברווחה החברתית".

מדיניות המונית או מדיניות משיחית

הרצון העז, המפעם בקרב תנועות ומפלגות, לקדם את המאבקים נגד האימפריאליזם והקפיטליזם ברחבי אמריקה הלטינית – הוא ברור ומאחד. יחד עם זאת, במהלך המפגש לא נרשמה תמימות דעים בין כל משתתפיו, שכן כל מדינה הייתה "מיוצגת" בידי כמה מפלגות שמאל. התמיכה במהפכה הקובנית היא גורפת, אפילו מעבר לגבולות השמאל ומפלגותיו הרבות. אך בדיוני המפגש ניתן היה להבחין בוויכוח בין חברי המשלחת הקובנית עצמה לגבי מצבה של המהפכה באי הסוציאליסטי ולגבי האתגרים הניצבים בפני החברה הקובנית נוכח המשבר הקפיטליסטי. האם מטרות המהפכה העכשוויות זוכות לתמיכה כה גדולה בקרב אזרחי קובה כמו לפני עשור או שני עשורים? האם צריך לאמץ את ה"דגם הסיני", קרי שילוב מנגנוני השוק הקפיטליסטים בתוך הכלכלה הסוציאליסטית? איך ניתן לשלב קידמה טכנולוגית עם שוויון וקיימות? האם המדינה צריכה לעודד צריכה פרטית בכל מחיר, וכך לשכפל את ערכי הכלכלה הקפיטליסטית המתמוטטת? – אלה שאלות שהעלו נואמים קובנים.

גם סביב ונצואלה התעוררו ויכוחים מרים בין מרכיבי השמאל הוונצולאני השונים שלקחו חלק בדיונים. נציגי המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת, שהקים הנשיא צ'אבס, הדגישו את הישגיו. דוברי מפלגות השמאל האחרות, המצדדים אף הם בצ'אבס, שבו ואמרו שאין "לבלבל בין מדיניות המונית לבין מדיניות משיחית". אחד הדוברים, מוותיקי השמאל, אמר: "בכל פעם שהחבר צ'אבס אומר: 'אני מגלם את רצון העם', או 'אני הערובה היחידה להמשך המהפכה הסוציאליסטית' – יש לנו דעה אחרת. רק העם, המצויד בכלים דמוקרטיים, מגלם את רצון העם, רק התודעה המהפכנית והעובדים הם הערובה להמשך המהפכה. אנו תומכים בצ'אבס, אבל אין אנו משיחיים ואנו דוגלים בפלורליזם שמאלי".

שלושת ימי הדיונים במקסיקו היו גדושים לקחים ותובנות על אודות פעילות השמאל נוכח המשבר הקפיטליסטי. מניתוח דבריהם של נציגי מפלגות השמאל השונים עולה, כי קיימות הסכמות רבות לגבי מה שצריך לעשות בעת משבר ואף לגבי מה שיש לשנות. יחד עם זאת, טרם גובשה חלופה סוציאליסטית ברורה וחדה לסדר הקפיטליסטי העולמי המתמוטט. לכולם ברור, שהקריאות לאחדות אמריקה הלטינית, כדי להתמודד עם השכן האימפריאליסטי מן הצפון ונגד הסדר החברתי הקפיטליסטי הן חשובות –  אך אינן מספיקות.