על הכנס הבינלאומי ה-19 על-שם רוזה לוקסמבורג שנערך בברלין

בשבוע שעבר התקיים בברלין הכנס הבינלאומי ה-19 עלשם רוזה לוקסמבורג, שמארגן היומון המרקסיסטי "יונגה וולט". מטרת הכנס היא לדון במצב תנועות השמאל בעולם, בדגש על המצב בגרמניה ובשאר אירופה. כמו כן, הכנס הוא הזדמנות עבור תנועות וארגונים שונים לחזק את הקשרים ביניהם, וליידע זה את זה על אודות המצב בארצות השונות ועל הפעילות שנעשית. במתחם הכנס, במקביל להרצאות ולסדנאות, הועמדו גם דוכני הסברה של הארגונים השונים.

2014-01-17_151845

הצעדה השנתית לזכרם של רוזה לוקסמבורג וקארל ליבקנכט, ממייסדי המפלגה הקומוניסטית של גרמניה (צילום: פלג ספיר)

חלק ניכר מהארגונים המשתתפים בכנס הם ארגונים המגיעים מהמסורת הרעיונית המרקסיסטית, ובכלל זה המפלגה הקומוניסטית הגרמנית (DKP) ותנועת הנוער שלה (SDAJ). עוד השתתפו בכנס מפלגות קומוניסטיות מארצות אחרות, הפעילות בקרב קהילת המהגרים בגרמניה, וכן ארגוני שלום וסולידריות.

הנושא המרכזי של הכנס השנה היה שאלת ההתנגדות למלחמות. המארגנים בחרו למקד את הדיון דווקא בנושא זה, שכן בשנה התגברה המעורבות הזרה מצד מעצמות אימפריאליסטיות באזורים שונים בעולם: האיומים האמריקאיים לפלוש לסוריה ולנהל מלחמה באיראן, הנוכחות הגוברת של חיילים צרפתים במאלי ובארצות אפריקאיות אחרות, ועוד. יתרה מזאת, בשנת 2014 מציינים מלאות מאה שנים למלחמת העולם הראשונה.

אחד הפאנלים המעניינים בכנס עסק בהתארגנויות למאבק בסכנת המלחמה האימפריאליסטית. בפאנל השתתף, בין היתר, דניס גולדברג, מפעילי המפלגה הקומוניסטית בדרוםאפריקה, אשר ישב בכלא משך 22 שנים בשל התנגדותו לאפרטהייד. פאנל אחר עסק במעורבות התקשורת במלחמות, והשתתף בו אנדראס קארגארד, אשר שירת כקצין מודיעין בצבא דנמרק, ונרדף בידי ממשלתו, לאחר שחשף ב-2004 את פשעי המלחמה שהתבצעו בדרום עיראק. דיון חשוב נוסף התנהל סביב השאלה: איך אפשר לשלב בין ההתנגדות לפאשיזם לבין המאבק נגד הקיצוץ בשירותים החברתיים.

יום לאחר שננעל הכנס, התקיימה בברלין הצעדה השנתית לזכרם של רוזה לוקסמבורג וקארל ליבקנכט, ממייסדי המפלגה הקומוניסטית של גרמניה (KPD), אשר נרצחו לפני 95 שנים, ב-15 בינואר 1919. לוקסמבורג וליבקנכט נרצחו בידי מיליציות ימניותקיצוניות ("פרייקורפס"), אשר נשלחו בידי הממשלה הסוציאלדמוקרטית.

לצעדה היה גוון קומוניסטי מובהק. קשה היה לפספס את הצבע האדום הבוהק של מרבית השלטים והדגלים. בהפגנה זו, נדיר היה לפגוש תומכים של זרמים רעיוניים אחרים, אשר נוהגים לקיים הפגנה נפרדת באותו התאריך. משתתפי ההפגנה השנייה מנסים לרוב להפריד בין דמותם של לוקסמבורג וליבקנכט לבין האידיאולוגיה הקומוניסטית בה דגלו השניים. בין המשתתפים בהפגנה המקבילה, יש אף כאלה הנוהגים לנסות ולנכס את דמותם לצורך קידום רעיונות סוציאלדמוקרטיים או אנרכיסטיים.

כדי להבליט את האופי הקומוניסטי של הצעדה בה משתתפים הקומוניסטים, נוהגים לכנות אותה "הפגנת LLL" (לוקסמבורג, ליבקנכט, לנין), שכן יום השנה למות ולדימיר לנין, 14 בינואר 1924, מצוין אף הוא באותו המועד.

הצעדה מסתיימת באופן מסורתי בטקס הנחת זרים בבית הקברות המרכזי ברובע פרידריכספלדה, בו קבורים סוציאליסטים וקומוניסטים רבים, ובמרכזו אנדרטה לזכר הפועלים שנרצחו בהתקוממות ינואר 1919, לרבות לוקסמבורג וליבקנכט. למרות האווירה המדכדכת שמשרה בית הקברות, אני באופן אישי דווקא הרגשתי תחושת אופטימיות. זה מרגש לראות התכנסות כה גדולה של קומוניסטים, אשר מכבדים את זכרם של קודמיהם, ומבטאים נחישות להמשיך במאבק, אשר טרם נסתיים.

פלג ספיר, ברלין

המאמר עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב