החזית – לאן?
מאת פדרו גולדפרב
ההפסד הצורב והכואב בבחירות המוניציפאליות האחרונות בנצרת חייב להדליק אצל חברי מק"י וחד"ש נורה אדומה זוהרת. זה ממש לא לעניין להמשיך להאשים אחרים, ולטעון שהפסדנו את הבחירות לראשות עיריית נצרת משום ש-"כל העולם נגדנו". התבוסה הכואבת – בהפרש של כעשרת אלפי קולות – מחייבת אותנו לערוך ניתוח עמוק, רציני ויסודי, כדי ללמוד ולהבין מה היו הסיבות שהובילו לכך ש-"התרחקנו מקהל הבוחרים הטבעי שלנו", או ש-"אחוזים נכבדים מאוכלוסיית נצרת לא רואים בנו הגורם הפוליטי-אידיאולוגי שמייצג אותם כראוי".
צעירות בקמפיין הבחירות של חד"ש בעיר נצרת, מארס 2014 (צילום: אל אתיחאד)
תמיד ניתן לחפש אשמים במקומות אחרים, ולהטיל את האחריות על גורמים חיצוניים ועל מפלגות אחרות. תמיד אפשר לסרב לראות ולהבין את המציאות הפוליטית החדשה. הגיע הזמן לעשות בדק בית רציני, ולמתוח ביקורת על מה שנעשה, לא במטרה "לערוף ראשים", אלא כדי לתקן טעויות ולצאת לדרך חדשה.
באותו יום ממש בו הפסידה חזית נצרת הדמוקרטית בבחירות לראשות העירייה, אושרו בכנסת "חוקי המשילות".
החוק המשמעותי ביותר בחבילת חוקים זו, הוא החוק בדבר העלאת אחוז החסימה כבר בבחירות הקרובות לכנסת ל-3.25%. כזכור, בבחירות האחרונות לכנסת לפני כשנה זכתה רשימת חד"ש בכ-3% מהקולות בלבד. דהיינו, לפי החוק החדש, אם בבחירות הקרובות נזכה בשיעור דומה מהקולות – לא נעבור את אחוז החסימה.
מה אפשר לעשות? האם נישאר בחיבוק ידיים, ונחכה לבאות? יש מי שיגידו, שעלינו למקד את עיקר מאמצינו בהכנת מהלך פרלמנטארי שיוביל לשינוי אחוז החסימה או לביטול חוקי המשילות. איני חושב כך. לדעתי, אנו חייבים להכין בצורה מסודרת ומעמיקה דיון פוליטי ואידיאולוגי בשאלה: החזית לאן? האם לא הגיע הזמן לחשוב בצורה אחרת, ולתכנן חזית פוליטית חדשה אשר מתאימה לכללי המשחק הפוליטיים החדשים?
לדעתי קיימות מספר אפשרויות:
אפשרות אחת היא לקבוע שלא קרה דבר משמעותי, וכי אין מקום לשנות בדפוסי ההתנהגות שלנו ובמעש הפוליטי שלנו.
אפשרות שנייה היא לנסות ולהרחיב את החזית הקיימת. לעשות חריש עמוק בקרב ציבור שמאלי, אשר יש בקרבו גם כאלה שלא הצביעו בבחירות האחרונות, ולשכנע אותם להצטרף לעשייה הפוליטית דרך חד"ש.
אפשרות שלישית היא להקים חזית חדשה, בשיתוף פעולה עם גורמים שמאליים (ביניהם גם ציונים), כדי לייצר חלופה שמאלית אמיתית במפה הפוליטית בארץ.
אפשרות רביעית היא להקים רשימה משותפת לבחירות, שתכלול אותנו ואת הסיעות הערביות המיוצגות כיום בכנסת.
אפשרות חמישית היא להקים "חזית פטריוטית" יחד עם בל"ד. להיות אוואנגרד במאבקים נגד השתלטות הריאקציה והפאשיזם על המציאות הפוליטית העכשווית.
לדעתי, אנו חייבים לערוך דיונים מעמיקים ומסודרים, להבין את היתרונות והחסרונות של כל אחת מההצעות, ולהחליט את ההחלטה הנכונה ביותר. עמדתי האישית היא ברורה, וידועה לכמה חברים. אני אישית תומך בהליכה משותפת עם בל"ד. אך הצדקת עמדה זו היא נושא למאמר אחר. אני מצפה להמשך הוויכוח בדיונים הצפויים לקראת הוועידה שלא-מן-המניין של המפלגה.
עם מי לא ללכת
מאת רג'א זעאתרה
בבואנו לחשוב כיצד מתמודדים עם העלאת אחוז החסימה ל-3.25%, יש לשרטט קווים אדומים, ולו ראשוניים: לא ציונים ולא ריאקציוניים, לא יכולים להיות חלק מהחזית, או שותפים לה ברשימה אחת לכנסת הבאה.
מפלגת בל"ד, הן ברמה האזורית והן ברמה המקומית, הוכיחה, מעבר לכל ספק סביר, כי בצמתים היסטוריים היא שוברת ימינה. זה קרה בהתייצבותה המבישה לצד פטרוניה בקטאר בעניין המעורבות האימפריאליסטית בסוריה, וזה קרה בנצרת, שם בחרה להצטופף יחד עם הכוחות האיסלאמיסטיים, ההון המקומי, מרצ, הליכודניקים (ראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, ושר הפנים, גדעון סער), ומחרחרי הגיוס – רק כדי להפיל את ראמז ג'ראייסי, מועמד חד"ש לראשות העירייה.
מבחינה זו, בל"ד לא פחות רחוקה מאיתנו מאשר התנועה האיסאלמית. ולכן, ברית אלקטוראלית עימה תהיה בכייה לדורות, לא פחות.
מאמרי דעה רעיוניים ופוליטיים לבימת הדיון לקראת הוועידה שלא-מן-המניין של מק"י, ניתן לשלוח אל: