ד"ר אמיל תומא (1985-1919), היסטוריון ומזרחן, חבר הלשכה הפוליטית של מק"י, מזכיר חד"ש והעורך הראשי של "אל אתיחאד" במשך שנים ארוכות. למד משפטים בקיימברידג'. קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת מוסקבה. חיבר 12 ספרים. לעברית תורגם ספרו "התנועה הלאומית הפלסטינית והעולם הערבי". אמיל תומא הקדיש חלק ניכר מעבודתו המחקרית לתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי.
הקטע להלן מציג ניתוח, שבהירותו לא כהתה גם לאחר 32 שנה. את הדברים נשא אמיל תומא במהלך ביקורו בארצות-הברית באוקטובר 1976.
הדבר החשוב בניסיון לפתור את הבעיה הפלסטינית כיום הוא להכיר בזכות של שני העמים, הפלסטינים והישראלים, להגדרה עצמית ולכינון שתי מדינות עצמאיות. אז אפשר יהיה לקרוא לעם הישראלי להתאחד, וזה יהיה איחוד מרצון. זו פרספקטיבה היסטורית. אינך יכול לקרוא לעם הישראלי לוותר על זכותו להתקיים, על זכותו להגדרה עצמית ועל זכותו למדינה משלו.
לעתים קרובות מוצגת השאלה, האם זה נכון להכיר בקיומו של עם ישראלי. אנשים אמרו לי: הם מתנחלים, ואינך מכיר בזכות להגדרה עצמית של הלבנים ברודזיה. קיים הבדל גדול בין רודזיה לישראל. ההתפתחות ההיסטורית הייתה כזאת, שהיא אילצה אלפי יהודים למצוא מקלט בפלשתינה. אנשים אלה לא הונעו על-ידי הציונות; הם חיפשו מקלט. בן-גוריון ומרבית ההנהגה הציונית הכירו בכך, שעד 1948 מרבית היהודים שהגיעו לפלשתינה באו כדי להבטיח את קיומם. באופן טבעי, אם תשאלו אותם כעת. הם יאמרו לכם שהם ציונים, משום שתחת הציונות יש להם זכות להישאר בארץ. כך שיש לך כאן רגע היסטורי מסוים, שאינו בר-השוואה לרודזיה. אם אתה מכיר שהישראלים הם עם, למרות אי-הצדק שנעשה לעם הערבי, הרי אתה מכיר בזכותם להגדרה עצמית… ועם ההכרה בזכות להגדרה עצמית, עליך להכיר בזכות למדינה. לנין אמר זאת לפני שנים רבות: "הגדרה עצמית משמעותה כינון מדינה עצמאית".
האם קיים עם יהודי ישראלי? עמים, אומות מופיעים כתוצאה ממהלך היסטורי ארוך. סטלין צדק, כאשר אמר: "זוהי הצטברות היסטורית". בישראל עתה אין הצטברות היסטורית כזאת. במשך תקופה קצרה של פחות מ-30 שנה התגבשה קהילה יהודית גדולה וחזקה דיה, כדי לכונן מדינה. כיצד להסביר זאת? נראה שתחת לחץ, אנשים מסוגלים – אם יש להם משהו במשותף: ואכן יש להם משהו במשותף: הדת שלהם, המסורות שלהם – לגבש אחדות. הם התפתחו מהר מאוד בתנאיי החיים החדשים. כעת יש להם תפיסה ישראלית, השונה למדי מהקהילות היהודיות במקומות אחרים, ויש להם מסורות משלהם, השונות מקהילות אחרות. איני אומר שהם עם אחד באופן מלא, וזאת משום שהדעות הקדומות בין שתי הקהילות הגדולות (הספרדים והאשכנזים) בישראל חזקות עדיין. כיצד זה אפשרי לדבר על עם יהודי ישראלי בעוד שהאוכלוסייה של ישראל משתנה ואינה יציבה? ניקח לדוגמא את המצב הקיים: ישנם 300,000 יהודים ישראלים שעזבו את ישראל והתיישבו בארה"ב. מעטים מהם יחזרו אי-פעם לישראל. ישנה תנודתיות. אך הגרעין נמצא: הוא רחב וגדל. כיום, 48-45 אחוזים של היהודים הישראלים נולדו בישראל. אנשים אלה אינם יודעים שפה אחרת או תרבות אחרת פרט לעברית. לכן אני אומר שישנו עם ישראלי – עם כל הסימנים של לאומיות – בכור היתוך של התפתחות. אך כאן יש לי קושי: איני נוטה לכנותם יהודים. אני נוהג לכנותם ישראלים, משום שהם אכן ישראלים. הקיטוב בין העם הישראלי לבין הקהילה היהודית בעולם גדל. בוועידותינו ה-16 וה-17 הבהרנו, שהתפתחות היסטורית תיצור תנאים שייתכן ויאפשרו כינון פדרציה של המדינה הזאת והמדינה האחרת, ואנו אכן מציבים בפני עמנו פרספקטיבה כזאת.
אנו, הערבים בישראל, מאותגרים בידי מה שניתן לכנות כשמאל הקיצוני. הם מאמינים שלא ייתכן פתרון עד לניצחון הסוציאליזם במזרח-התיכון. אנו אומרים, שעמדה זו משמעותה תמיכה בסטאטוס קוו הנוכחי, משום שסוציאליזם אינו על סדר היום בשום ארץ ערבית או בישראל. לכן אנו אומרים להם, שאנו מסכימים שהבעיות ייפתרו באמת כאשר ייכון הסוציאליזם. אך סוציאליזם הוא תהליך. בישראל היום, אם אנו אומרים שהבעיה תיפתר בעת שנכונן סוציאליזם, איש לא יבין. אנו לא נהיה מסוגלים לגייס כוחות. האנשים רוצים תוכנית מוחשית והתוכנית שלנו נראית מוחשית, ובמיוחד מאז שהפכה קונסנזוס עולמי כללי. שני התנאים העיקריים לשלום הם הפינוי מכל השטחים שנכבשו ב-1967 וזכות הפלסטינים להגדרה עצמית ולמדינה פלסטינית עצמאית. להציג משהו שאינו נראה אפשרי – למרות שהוא פרספקטיבה היסטורית – אינו מסייע למאבק. בדרך דומה, כמה אנשים בימי מרקס לא רצו להשתתף במאבקים איגוד-מקצועיים יומיומיים. עליך להביא בחשבון את השלבים בהתפתחות, כדי לגייס את האנשים.
אם נאמר, שפתרון יושג רק לאחר הדה-ציוניזציה של ישראל, לא יהיו לנו בעלי ברית במאבקנו, בין שזה בשאלה של השגת הסדר לשאלות שלום ומלחמה, או לגבי השגתן של רפורמות מעמדיות מסוימות. מפלגה קומוניסטית כלשהי בעולם אינה יכולה להשיג את מטרתה בלא בריתות. הקמנו את הוועד לשלום צודק במזרח-התיכון. הוא מורכב מאנשים המאמינים שזה האינטרס של העם היהודי בישראל להשיג שלום במזרח-התיכון – לפתור את הבעיה הפלסטינית ולהגיע להסדר של הסכסוך הישראלי-ערבי. כל האנשים האלה, פרט לקומוניסטים, הם ציונים, אך הם מוכנים להיאבק למען תוכנית המינימום שלנו (פינוי השטחים שנכבשו ב-1967 והגדרה עצמית לעם הפלסטיני).
אנו מאמינים שבכינון מדינה פלסטינית, אנו ננחית לציונות את המכה הגדולה ביותר. זה יפתח אפשרויות לייתר תיאום במאבק של ישראלים ופלסטינים ובמזרח-התיכון.
* הדברים פורסמו בכתב העת: "Middle East Research and Information Project", No 55, March 1977, Washington.