מה משותף בין צרפתי, ישראלי, סיני ודרום-אפריקאי? וזו אינה תחילתה של בדיחה. המשותף ביניהם הוא שכולם שמחים כאשר איש/אשת הנבחרת הלאומית זוכה במדליה במשחקים האולימפיים הנערכים כעת בצרפת. כמובן, עדיפות ניתנת למדליית זהב, אבל בעת מצוקה פוליטית/ספורטיבית, ישמחו הממשלות השונות להתפשר גם על מדליית כסף, ואוי לבושה, גם במדליית ארד.
אבל למדליה אולימפית ישנו צד שני, אפל. ולא, לא מדובר בשימוש המניפולטיבי/פוליטי/דמגוגי שעושה ממשלת הימין בכל פעם שמשתתף ישראלי זוכה באחת מהן. המימד הנוסף של האירוע הספורטיבי הגדול בתבל הוא הקשר בין המשחקים האולימפיים לבין הקפיטליזם. אגב, "הצד השני של המדליה", הוא שמה של רשת ארגונים ופעילי מחאה שהוקמה בצרפת לקראת המשחקים ואשר מתנגדים להשלכותיהם הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות.
משחקי הכוח
העיתון הקומוניסטי הצרפתי "הומניטה" פרסם בשבוע שעבר ריאיון עם ד"ר ז'ול בויקוף, מרצה וחוקר במחלקה לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת פסיפיק האמריקאית. בויקוף חוקר מזה שנים רבות את הקשר בין קפיטליזם לספורט ובייחוד בין קפיטליזם למשחקים האולימפיים, אותם הוא מכיר "מבפנים".
בויקוף שיחק בעבר כשחקן מקצועי בכמה קבוצות כדורגל אמריקאיות, ובגיל 23 הצטרף לנבחרת הכדורגל הלאומית של ארה"ב. כתיבתו על המשחקים האולימפיים מברלין ב-1936 (תחת המשטר הנאצי) ועד לאולימפיאדה הנערכת בימים אלה בפריז, ביקורתית עד מאוד. בעשור האחרון פרסם שורה של ספרים בנושא, ביניהם: "המשחקים האולימפיים ושבחי הקפיטליזם"; "משחקי הכוח – ההיסטוריה הפוליטית של האולימפיאדות"; "האולימפיאדה בברלין ב-1936 – על גזע, שלטון והשימוש בספורט"; "בתוך המאבק נגד מגה-הספורט הקפיטליסטי בלוס אנג'לס, בטוקיו ועוד"; ו"מי צריך משחקים אולימפיים?".
לבויקוף שיטת מחקר ייחודית. הוא אינו חוקר וכותב במשרדו האוניברסיטאי באורגון, מדינה במערב ארצות-הברית השוכנת לחוף האוקיינוס השקט. בעת מחקרו מתגורר בויקוף בעיר בה נערכים המשחקים לפחות שנה תמימה – לפניהם ואחריהם. כך הגיע לפריס בסוף השנה שעברה – לקראת המשחקים שנפתחו בסוף יולי. מרשימת הספרים שפרסם בויקוף בעשור האחרון בלבד ניתן ללמוד, כי נושאי מחקרו הם אקטיביזם חברתי ופוליטי, ספורט וקפיטליזם, והדרך בה בעלי ההון מעצבים את המדיניות הציבורית של הממשלות בארצות שונות, בהן נערכות אולימפיאדות.
המוחלשים משלמים את המחיר
בויקוף נשאל בריאיון, איך נולדו נושאי מחקרו, שאינם אופייניים למחקרי האקדמיה בארה"ב. על כך השיב: "לראשונה השתתפתי במשחקים שנערכו בוונקובר, קנדה, ב-2009 והתרשמתי רבות מהאקטיביזם שהתפתח סביבם. יתר-על-כן, בלטה בעיניי הסתירה הטמונה באירועי הספורט האולימפיים. המשחקים הם לכאורה עממיים, משרתים כביכול ערכי שלום ואחווה, אך למעשה זו מכונה משומנת היטב ליצירת פערים חברתיים. בוונקובר, למשל, המתקנים הוקמו באדמות השייכות לעמים המקוריים הקנדיים שבמשך דורות דרשו להשיב אותן לידיהם – אך ללא תוצאה. התגוררתי גם בלונדון ובריו דה ז'ניירו בעת ההכנות לאולימפיאדות, ודפוס האירוע חזר על עצמו: המוחלשים משלמים את המחיר. לפריס הגעתי בסוף דצמבר 2023 ומייד יצרתי קשר עם הקואליציות החברתיות שהוקמו לקראת המשחקים – בייחוד עם פעילי 'הצד האפל של המדליה'".
בויקוף נשאל מה בלט בהכנות למשחקים בפריס. על כך ענה: "הגירוש והעקירה של דיירי הדיור הציבורי, מהגרים, מבקשי מקלט ודרי רחוב. נעשה כאן מה שה שהפעילים מכנים 'טיהור חברתי'. הייתי עד לפינוי אלים בידי כוחות משטרה מיוחדים של מחנה אוהלים שהקימו דרי רחוב מתחת לגשר סטאן ב-17 ביולי האחרון. היום במקום שהיו אוהלים ואנשים ניצבים גושי בטון ענקיים". עוד סיפר, שבעת שהותו בטוקיו שוחח עם שתי נשים שנאלצו לעקור פעמיים מבתיהן לקראת המשחקים האולימפיים שנערכו ב-1964 וב-2001.
לדבריו קיים מכנה משותף לכל האולימפיאדות: מעשי שוחד ומרמה, הפקעת מרחבים ציבוריים מידי התושבים, גירוש אוכלוסיות עניות ומוחלשות, מכרזים תפורים והתעשרות של קבלנים ונותני שירותים על חשבון המשאבים הציבוריים, מיליטריזציה של הערים ופגיעה בסביבה. "בכל המשחקים, אומדן ההוצאות שהממשלות מוסרות לציבור תמיד נמוך במידה ניכרת מהוצאות בפועל. כך מרדימים את הציבור".
עוד בנושא: https://zoha.org.il/131338
